Yesterday is history, tomorrow is a mystery, but today is a gift, that's why it's called the present

אחרי יום שהמילה שהכי הרבה שמעתי היא הלניזם (ולא שהיתי בסדנאת וויפאסנה לצערי),

אני לא רוצה לשמע יותר על יוונים, מוקדוניםת סינקריטיזם, הלנזים בלבולי שכליזם.

אני מרגישה כאילו נאבדה בי כל שקיקה לחיים שאי פעם חשתי.

או כמו שיול הגדירה את המצב: "מה שערמת דפים יכולה לעשות בן אדם".

האמת שיש שתי תשובות-

1)דברים רעים.

2)דברים ממש רעים.

לפחות ירדה לי מהמוח המחשבה שאני ירגיש טב עם עצמי אחרי שאני יקרא את כל מה שקרא בתקופת בית שני.

אולי רק בגלל שעכשיו אני יודעת שאני לא אצטרך לעשות את זה שוב.

כמובן שיול מצאה שיר גאוני לסיום העינוי המתמשך הזה:

טוב, נשאר רק עוד לקרוא את שני פרקים של חרטה, ולסכם איזה מאה עמודים, להכשל במתכונת, וללכת לים.