Yesterday is history, tomorrow is a mystery, but today is a gift, that's why it's called the present

דיברתי על עיניים.. על עיניים בוחנות והתעוררתי בבוקר עם עפעפיים דבוקים..

אדימות, מוגלתיות, טיפות, משקפי שמש- גם בתוך מבנים.. כל החבילה..

אני שונאת רופאי עיניים..

במיוחד את הקטע שמניחים את הסנטר על המכשירים המלחצים שלהם..

בעעע..

בא לי פיטנס..

מה זה משנה איך אני שרה?

למה לא יכלו להגיד פשוט- כל מי שממש אוהב לשיר- בואו בהמוניכם.

למה צריך לשים אותנו תחת זכוכית מגדלת?

למה להוציא את הכיף מהמקום הכי נעים שיש?

נקווה לטוב :)

ב"ה שנה הבאה מגמת מוסיקה יהיה אחד הדברים D:

אני מחזיקה ממש טוב בנתיים עם השבוע ללא פייסבוק..

עוד יום ללא מרדף חסר פורפורציה אחרי נוטיפיקיישנס..

וירוס מסתובב לנו בבית..

קריפי.

שונאת הרגלים..

אבל חולה על השיר..