עוד בלוג סיפורים [ :

והוא אמר לה ..

"אני צריך לבדוק אם הוצאנו את כל הזכוכיות .."

נועה: אוקי ..

רופא לקח מכשיר שבדק אותי . זה הסתובב לי בפנים , בצוואר , והגיע לחזה .

הסתכלתי עליו.

אני : אפשר לקרוא לרופאה?

הובכתי .

רופא : כן , אני מבין , שנייה .

חיכיתי כמה דקות נכנסה רופאה

רופאה : שלום .

אני :היי ..

רופאה :אני רק יבדוק אותך כמה דקות ותוכלי להשתחרר ..

אני :בסדר ..

היא בדקה אותי . היא ירדה לבטן .

ועצרה .

אני : מה קרה?
רופאה :נשאר משהו ..אנחנו נאלץ לנתח אותך ..שוב .

אני : עכשיו ?
רופאה : לא ,הגוף שלך צריך לנוח .. תבואי מחר ונעשה לך את הניתוח .

אני : אוקי .

רופאה : אל תאכלי שום דבר , זה יכול להיות מסוכן .

אני : שום דבר?!

רופאה : כן ..

אני : עד מחר ?!?!

רופאה : כן , אני מצטערת ..

אני : טוב .

רופאה : דקה אני יקרה לד"ר.

הוא נכנס והיא לחשה לו , שמעתי שהיא אמרה לו " אני לא בטוחה שזה יצליח , זה ניתוח קשה .."

הוא לחש לה משהו אבל לא שמעתי .

נלחצתי .

יצאתי משם , המשפט " אני לא בטוחה שזה יצליח , זה ניתוח קשה .. " הדהד לי בראש , פחדתי .

מיכל : את בסדר?
אני : כן אמא .

מיכל : אל תדאגי הם יוציאו לך את זה והכל יהיה בסדר , תחייכי את בריאה תודה לאל .

אני : כן ..

מיכל : מה קרה ? נו תחייכי זה בסדר ..

חייכתי, אבל לא בפנים .. הייתי מודאגת .

רון באה אלי מחייך, עם 2 גלידות .

הוא נתן לי אחד .

אני : אני לא יכולה לאכול ..

רון : למה?
אני : הרופאה אמרה לי שזה יכול להיות מסוכן ..

והוא זרק לפח את הגלידה ..

רון : אה .. אל תדאגי אבל מחר יעשו לך את הניתוח ואז תצאי ממנו ואת תרגישי יותר טוב .

אני : אני מקווה שירדימו אותי ..

רון : אפשר לבקש .

אני : אחלה ..

רון : באיזה שעה היא אמרה לך לבוא ?
אני : היא לא אמרה לי , אבל אני חושבת שאמא שלי יודעת .

נכנסו למכונית .

אני : אמא באיזה שעה אנחנו צריכים לבוא לשם ?
מיכל : 2 .

אני : אה ..

רון : אז אני יבוא איתך .

אני : לא צריך .

רון : אני אמרתי לך שאני אהיה איתך תמיד , ואני אהיה , מבטיח .

אני : תודה ..

רון : בבקשה .

הגענו לבית שלי ונכנסו לחדר .

אני : אני יודעת שלא הספקתי להגיד לך את זה .. מרוב כל הדברים ..

אבל .. אני ..אני אוהבת אותך .

רון : גם אני , מאוד . אני יחכה לך כמה זמן שתרצי , עד שתרגישי בטוחה איתי .

אני : איתך אני מרגישה בטוחה .

רון : אני אף פעם לא יפגע בך .

אני : אני יודעת ..

רון : אני צריך ללכת , אבל לפני זה .. אני רוצה לשאול אותך משהו ..

אני : כל דבר .

רון :את .. את חושבת שאנחנו מסוגלים לחזור להיות ביחד ?
אני : לא יודעת .

אני אוהבת אותך , באמת ..

אבל אני צריכה לחשוב .

רון : טוב, אני גם יודע את כל מה שעבר ואני לא רוצה להציק לך , תחשבי על זה ..

אבל אם את חושבת שאת לא מסוגלת , אני יבין אותך , באמת .

אני : הנושא הזה באמת קשה לי , אבל כל הדברים שקרו איתך , ובבית חולים גרמו לי קצת לשכוח . זה מדי פעם קופץ לי בראש ואני באמת נהיית עצובה אבל אתה איתי ומשמח אותי ,

רק שאני לא מבינה ..

רון : מה ?
אני : אני לא מבינה איך אתה עדיין איתי , עם כל מה שקרה ..

וזה שאני בגדתי בך ושלא עבר יום אחד ואני ..

ואני כבר מצאתי חבר אחר .

השפלתי את ראשי .

רון : אני יודע שלא פעלת מתוך אהבה , את אמרת לי שאת בכלל לא אהבת אותו ורק בגלל שהוא שיקר לך את אמרת שאת אוהבת אותו .. נכון ?
אני : כן , אבל .. אתה יודע .

רון : אני יודע שהרבה דברים קרו , קורים ויקרו ואני בחיים לא יפסיק לאהוב אותך .

הסמקתי , כמה בן אדם אחד יכול להיות כ"כ מתוק ?

לא עניתי , פשוט שתקתי . אחרי דקה –

רון : טוב , אני באמת צריך ללכת , ביי .

הוא הסתכל עלי , לא ידע עם ללכת ,לחבק או לנשק .

התקרבתי אליו לאט לאט ..

הרגשתי את נשימותיו , ואת שפתיו .

והתנשקנו .

כ"כ התגעגעתי למגע הזה , לאהבה הזאת , לשמחה הזאת .

הרגשתי כאילו זאת הפעם הראשונה שלי ,

נזכרתי בכל הדברים שהיו לי איתו , ופשוט הייתי מאושרת .

שכחתי לרגע את רועי ואת האונס .

הנשיקה הזאת היא הייתה הנשיקה הכי מדהימה בחיים שלי .

אני לא יודעת הרבה דברים בזמן האחרון, אבל מה שאני כן יודעת , ובטוחה בו זה שאני רוצה לנשק אותו .

להיזכר במגע ובאהבה האמיתית של החיים .

לא הסבל , הרוע ,והפחד שהייתי בו לפני כמה רגעים .

רון : אני לא...לא התכונתי ..אני מצטער .

אני : זה בסדר , תירגע ..

רון : אוף אני כזה טיפש !
אני : לא אתה לא ..

רון : אני כל הזמן תחנתי לך עד כמה שאני אוהב אותך , לחצתי עלייך .. את עושה את זה רק בגלל מה שאמרתי .

אני : אני לא !

אני באמת אוהבת אותך , ואני בחרתי לעשות את זה ..

רון :בטוח ?
הוא חייך , וגם אני ..

אני : בטוח בטוח .

ונתתי לו נשיקה בפה קצרה , הוא חייך ויצא .

השעה הייתה 5 אחה"צ .

לפני שהלכתי להתקלח רציתי להתחבר לאייסיקיו אני תמיד אוהבת שיש לי הודעות שאני חוזרת .

התחברתי וכתבתי באוואי :
" במקלחת ..

אחרי כל הרגעים המפחידים ,

חזר לי חיוך על הפנים .

רון , תודה על הכל !

אתה הבנאדם הכי אכפתי , אוהב ותומך שבעולם (:
אני אוהבת אותך 3> "

חזרתי מהמלקחת , התלבשתי ..

ופתאום הייה לי פלא' , זה היה מחסוי , עניתי .

אני : הלו ?
... : איך היה ?
אני : מה ? מי זה?
...: איך היה איתי ? במיטה ..?

הייתי בשוק , מאיפה יש לו את המספר שלי ?!

הקלטתי את השיחה , מהר ..

אני : רועי מה אתה רוצה ממני?!

רועי : שואל שאלה , איך היה ?
אני : איך היה ? אני יספר לך איך היה !

רועי : כן , תספרי ..

אני : היה מגעיל , דוחה ומפחיד !!

אתה מבין שאתה פאקינג אנסת אותי !

ואני כמו מטומטמת אמרתי שאני גם אוהבת אותך ,

הייתי בטוחה שאתה גם אותי .

לא חשבתי על זה, בחיים לא !

רועי : לי דווקא היה ממש כיף ,

מה , זאת פעם ראשונה שלך ?

אני :או...אולי תניח לי כבר ?!

בכיתי ופחדתי ..

רועי : לא , לא חיים שלי ,בעצם ..

אני יכול להניח לך רק בתנאי אחד .

אני : א..איזה ?

רעדתי ..

רועי :אם את מלשינה עלי למשטרה אני אונס אותך עוד פעם ..

לא , בעצם לא .. אנסתי אותך , מה אני צריך עוד פעם ..

אני , אני רוצח אותך !

אני : אתה לא תעיז ...

רועי : שאני לא יעיז ? ככה את מכירה אותי ?!

הוא התרגז .

אני : טוב הבנתי אותך ,אני לא ילשין עליך עם זאת השאלה ..

פחדתי ..

רועי : ואת צריכה לעשות עוד משהו ..

אני : מה עכשיו ?!

רועי : בגלל שכולם חושבים שאני חבר שלך , ואני לא יכול להיות חבר שלך רק יום אחד ..

את חייבת להיות איתי שבוע שלם בהפסקות , בבית בהכל ..

פשוט צמודה לתחת שלי , ברור ?

אני : לא , לא ...

רועי : אין לי בעיה , כבר עכשיו אני מביא אקדח , אני יודע איפה את גרה ! אני יעקוב אחרייך תמיד ..
אני : רועי , תעזוב אותי בבקשה ..

רועי : נו כפרה עליך , שבוע ..

ניתקתי לו בפרצוף .

רצתי לאמא שלי וחיבקתי אותה ,

הייתי מלאה דמעות .

מיכל : מה קרה?!

אני : הוא .. הוא ...

מיכל : מה ?
אני : ר...רגע .

גמגמתי , לקחתי את הפלאפון והשמעתי לה את השיחה , היא גם בכתה .

מיכל : אני יקרא לאבא . משה!! משה!! קום !!
משה: הא? מה ... ?
מיכל : בוא !
משה: מה קרה ?
הוא התעורר משינה ..

משה : נועה למה את בוכה ?

אני : אבא , הוא רוצה להרוג אותי ...

משה: מי , הרועי הזה ?!

אני : כן ..

משה: בואו למשטרה !

אני : לא !!
משה : למה ?

אני : הוא עוקב אחרי ...

משה: אל תדאגי , אני ישמור עלייך .

אני : אני מפחדת .. אבא ..

משה: אנחנו נהיה איתך , אנחנו לא נעזוב אותך יותר אף פעם .

בואי ..

הוא לקח את המפתחות , ועלינו בדרכנו למשטרה .

נכנסו למשטרה , חוקר אחד בא ואני והורי ישבנו בחדר מוזר כזה , קירות אפורים ויש שם רק שולחן ו4  כיסאות[אחד לחוקר ,ו3 לנו ], עם חלון .

התחלתי לספר הכל .. והשמעתי לו את ההקלטה ,

הוא אמר שהוא יטפל בזה וכבר עכשיו הוא אמר שהניידות הולכים לחפש אותו .

פחדתי שייקרה משהו ,

פחדתי שאני ימות .

כל הזמן הורי תמכו בי וחיבקו אותי , הרגשתי מוגנת .

חזרנו הביתה בשעה 9 בערב .

נרדמתי מהר ..

בלילה חלמתי שהניתוח לא הצליח, שהם לא מצליחים להוציא לי את זה ..

ראיתי את ההבעת הפנים שלהם אחרי שהתעוררתי מהניתוח ,

ראיתי את רועי מחייך ,

ראיתי את המשפחה שלי ורון , מאי ויעל עצובים .

ראיתי כמה שבכיתי ..

לא רציתי לקום , לניתוח הזה , פחדתי .

כמה דברים בפחות משבוע יכולים לקרות לי?!

קמתי ב12 בצהריים..

הייתי ממש רעבה ,

ראיתי טלוויזיה ... וחשבתי הרבה ..

ב1 ורבע רון בא אלי וסיפרתי לו על השיחה עם רועי , הוא הבטיח לי שהוא לא עוזב אותי יותר . פחדתי שאני זאת שתעזוב אותו , בניתוח .

אחרי חצי שעה יצאנו לבית החולים ..

נכנסתי מהר לחדר ,

הרופאה : היי נועה , מה שלומך ?
אני : יכול להיות יותר טוב ..

הרופאה : לא נורא אל תדאגי אנחנו נעשה את הניתוח והכל יהיה בסדר , צ'יק צ'ק .

אני : כמה זמן ?
הרופאה : בין השעה לשעתיים .

אני : אתם יכולים להרדים אותי ?
הרופאה : להרדים ?

אני : כן , אני לא רוצה לראות ..

הרופאה : זה טיפה מסוכן כל הזמן להרדים את הגוף שלך .. אבל אם את רוצה אני חושבת שאני יכולה .

אני : תודה , תגידי הניתוח .. הוא מסוכן ?
הרופאה : לא , אנחנו כבר עשינו לך אותו ..

אני : אבל .. אני שמעתי אותך אומרת לד"ר את זה ..

הרופאה : לא , לא דיברתי עליך .. התכוונתי למטופל אחר ..

אני : אה .. פיו .

הרופאה : אל תדאגי , זה לא כזה מסובך ,ניתוח קצר והכל יהיה בסדר .

אני : טוב ..

נכנסו 2 רופאים ועוד רופאה .

נשכבתי על המיטה והם ביקשו ממני להוריד את החולצה , כי הזכוכית הייתה בבטן.

התביישתי בהתחלה , כי היו שם גם גברים .

אבל אז הם שמו לי ישר מן סינר גדול לבן , שאני לא יתבייש להוריד . הורדתי ולאחר 5 דקות שקעתי לחלומות ,

בינתיים שהם עשו לי את הניתוח .

נ.ב -מצטערת על הזמן שחיכתם . . .