אני עכשיו מדבר עם קמה במסן וגיליתי שלמרות כל מה שאומרים שלימודים זה טוב לחיים וכל החרטה
זה חתיכת חוסר חופש לא נורמלי! אני רואה את עצמי לפני שלוש שנים לא הולך עם 70 מיליון ספרים
על הגב וכל הלחץ הזה של המבחנים ואני בסך הכל חופשי למה שאני רוצה, היום יש לי חתיכת אחריות
אני באמת לא מבין מה המרדף הזה אחרי הידע הבלתי פוסק.. למה אני צריך מתמטיקה אם יש מחשבון?,
למה אני צריך מדעים אם יש מדענים שעושים את המחקרים למעני?, למה אני צריך הבעה אם חצי מהאנשים
בישראל לא מדברים בשפה הגבוהה הזו! אם כבר לשון, כדי ללמוד עברית תקינה, אבל למה הבעה?
אני מאוד מסכים עם המשפט אין שכל אין דאגות, אז בחיית, למה צריך שכל? למה שלא נהיה כמו כלבים?
כל היום רגל על רגל ולחרבן 3 פעמים ביום? מה רע אני לא מבין למה צריך לדעת ולדעת ולדעת כל הזמן? מה זה נותן?