אדום. דם. נהר של עצב זורם אל מול עיניה וכל מה שהיא חושבת עליו זה הסוף.
היא יודעת שמותה יעציב אך ליבה השבור לא נותן לה לפתח ייסורי מצפון.
היא בתוך מנהרה שחורה, חשוכה, ואין שום אור שבוקע מתוך העלטה.
עיניה נעצמות אט אט ותחושת קור מגיעה אל עצמותיה.
"זה נגמר" היא לוחשת לעצמה ומחכה לדפיקת הלב האחרונה שאחריה הכל יעבור, השקט הנצחי שבו תוכל לנוח לבסוף, שהכל יהיה טוב.
הכל יעבור, האור כעת נראה בקצה. היא חוששת אך צעדיה בטוחים.
זהו. היא הגיעה וכעת היא רק נשמה שסבלה.
Red. Blood. River of sorrow flow before her eyes and everything that she's thinking about is the end.
She knows that her death will sadden but her broken heart won't let her to develop pangs of conscience.
She is in a black, tunnel and there's no light that coming from the darkness.
Her eyes closed and she fells cold.
"its over" she said to herself and waiting for the last heart beat that after that every thing will pass, the eternity silence that she could finely rest and everything will be ok.
Everything will be ok, the light is now seen.
She's concerned but her steps are certain.
That’s it. It's over and now she's only souls that suffer.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: