שבוע ראשון ללימודים הולך להגמר וכבר מרגישים את הלחץ באוויר.
שוב זה נופל עליי, והפעם אני פשוט לא מבינה למה ומה חסר לי.
החיים שלי מרגע לרגע מאבדים משמעות, אני כבר לא יכולה להבדיל בין טוב לרע. הכל פשוט מתערבב.
אני מאבדת את מה שהיה לי פעם, שזאת הייתה הנחמה היחידה שלי. פעם הכל היה טוב יותר.
אני כבר לא אותה הבחורה החוצפנית שהייתה פעם...
אני שונאת את המסיכה הזאת שאני שמה עליי בחלק הראשון של היום. מסיכה טיפשית. התחלתי לשנוא את עצמי במסיכה הזאת ברמות מטורפות.
יש דברים שכבר אי אפשר לשנות, אפשר רק לקבל את זה.
מפחדת להראות את עצמי. כל כך.
כל כך הרבה זמן אני במאבקים פנימיים, קשה מרגע לרגע.
ואין אף אחד שיתמוך. לא שאי פעם מישהו תמך. אבל עכשיו אני צריכה את זה יותר מתמיד.
אני מאבדת את עצמי, את האופי. את הרגשות כבר איבדתי מזמן.
הבלוג הזה ייסגר, או שיהפוך לפרטי.
בכל זאת עדיף לשמור את הכל בפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
