קורים פה הרבה דברים בזמן האחרון. וזה כבר טוב(:
בזמן האחרון התחלתי להתעסק בפסיכולוגיה, כי אין דבר יותר מעניין מזה.
פסיכולוגיה אנושית היא בעצם נורא פשוטה,אמנם מרוב שהיא פשוטה היא מורכבת.
סה"כ המין האנושי די דפוק, כל אחד נמצא בבועה משלו הנקראת אגו. אנחנו מתעסקים באגו כל היום (שלא יבואו לי פה צדיקים שלא אכפת להם מהאגו, כן?:P). בבית ספר, בבית, בלילה.
ת מ י ד.
האגו הזה הוא זה שמנתק אותנו מהמציאות הכללית, ככה שאגו זה דבר טוב. (כמובן שחשוב להשאר על הקרקע ולהיות מחובר למציאות- אבל חשוב לא להתחבר למציאות הכללית יותר מדי)
הבועה הזאת, היא זאת שהופכת כל אחד לבנאדם מעניין ולאדם בפני עצמו. כל אחד בונה בועה משלו, בונה את הסביבה שלו ואת עצמו.
כל אחד בונה את המציאות שלו(את הבועה שלו).
מה שהכי מצחיק, שבד"כ אנחנו עסוקים יותר מדי בבועה משלנו ולא שמים לב לבועות השונות מסביב. מה שיוצר חילוקי דעות, אי הקשבה וריבים.
לפעמים זה פשוט נחמד להעצר לכמה דקות וסתם פשוט להסתכל מה קורה מסביב, לרגע לא לחשוב על עצמך להתנתק מהבועה שלך, ופשוט להסתכל על מה שקורה. (זה מרגיע ומשחרר- מומלץ לכולם).
וזה מומלץ לא רק בגלל שזה משחרר אלא גם בגלל שזה יפתור לנו הרבה בעיות.
למעשה, המין האנושי הוא דפוק. כי רוב האנשים לא שמים לב למה שקורה מחוץ לבועה\מציאות שלהם, ואז נוצרים מאבקי אגו.
מאבקים כאלו שנואים עליי במיוחד, זה מביא לצביעות מה שגרם לי לאבד את האמונה במין האנושי.
אני לא מאמינה באף אחד, בעצם... אני לא מאמינה בכלום.
ולא, זה לא עצוב... להפך זה נותן נקודת מבט הומוריסטית לכל העניין.
אני לא לוקחת ללב אנשים, ולא צביעות של אנשים. התרגלתי למצב והתרגלתי לצחוק על זה.
אה, עוד משהו... רציתי לציין גם שכולנו אגואיסטים, בגלל שכולנו סה"כ עסוקים 99% מהזמן באגו של עצמנו. וכולנו ללא יוצא מן הכלל אגואיסטים.
ולא שזה רע, כי בלי זה לא היינו מתקדמים לשום מקום. (אנחנו חושבים על עצמינו באופן קבוע- תמיד. תמיד מה יצא לנו מזה.). אבל מה שקורה זה שיש אנשים שרק זה מה שבראש שלהם.
נגיד למשל אני כשאני הולכת להתנדב אני עושה את זה כדי לעשות טוב לאנשים, אבל אני גם עושה את זה כדי להרגיש טוב עם עצמי(שזה החלק האגואיסטי).
עכשיו, יש אנשים שבעצם כל מה שהם עושים זה בעצם כרוך רק בחלק השני, בחלק של לעזור לעצמך בלבד מבלי לעזור לאחרים.
מה שיוצר בעיה גדולה בחברה שלנו, פער ענק. בין אנשים שמוכנים לתת את עצמם לא רק למטרתם האישית אלא גם בשביל אחרים, לבין אנשים שעושים הכל רק לעצמם ולא נותנים מעצמם בכלל.
לי אישית זה מפריע, בגלל שברגע שנוצרים אנשים כאלה החברה שלנו מתפרקת.
קרה לי מקרה לפני כמה ימים, שחברה ביקשה ממני לנתק קשר עם מישהו בגלל שהיא רצתה אותו. בהתחלה באמת חשבתי שאולי היא צודקת... ושאני באמת צריכה לעשות את זה כי אני חברה טובה. אבל שניה... אני גם מכירה אותו, ואת החברים שלו וכיף לי לדבר איתו. אז למה שבעצם אני אנתק קשר עם אותו האדם אם זה יפגע גם בו וגם בי?
החלטתי ללכת עם התחושה של עצמי, ללא טיפה של חרטה. ככה בעצם, גיליתי שבאמת אי אפשר היה לסמוך עליה, חברה טובה לא מבקשת דברים כאלה.
ועוד משהו קטן שאני פשוט חייבת להוסיף, אנשים כל כך טיפשים ועסוקים בעצמם. שפשוט הם מפחדים מכנות.
אני חושבת שהכנות היא משהו שאי אפשר להסתדר בלעדיו. שמתי לב שאין לי הרבה חברות בדיוק מהסיבה הזאת.
לפני כמה ימים רבתי עם עוד מישהי שאמרה לי "אני לא מאמינה לך יותר" ועל מה? אני באמת לא יודעת... דווקא בד"כ מכירים אותי כאחת שאומרת הכל בפנים.
אני בנאדם כנה, ולמרות שזה פוגע בי אני ממשיכה עם זה. כי על כל אחד שלא רואה את הכנות ואת הטוב בזה יש אחד שכן רואה את זה. בד"כ זה בנאדם איכותי יותר ובנאדם שמבין עניין.
WOW הרבה זמן לא חפרתי ככה(:
אז הנה לסיום סיומת תמונהP:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
