סתם עוד בלוג סיפורים[:

אוקי אז הנה פרק 2 [:

ולמי שקורא פה בבקשה תגיבו ותגידו לי מה דעתכם זה באמת חשוב לי.

פרק 2

"אני...." הסתכלה עליו שאנון כמעט משותקת. היא לא ידעה מה להגיד לו. האמת שהיא בכלל לא חשבה על זה. הוא עדיין עמד שם, מחכה לתשובתה. "תקשיב, יכל להיות שאני בכלל לא אתקבל, שזה רוב הסיכויים מה שיקרה" אמרה מחזיקה לו את היד. הוא בא וחיבק אותה חזק, היא שמה את ראשה על כתפו ואז הוא אמר "תקשיבי יפה שלי, את ממעיטה בערכך יותר מידי. שלוטי לא תוריד לך את הביטחון העצמי שמעת?" אמר ברצינות. היא לא ענתה לו "שמעת?" הגביר קצת את קולו. היא הנהנה. "ושלא תשכחי שאני אוהב אותך" אמר מתנתק מהחיבוק, שם יד על סנטרה ומרים את ראשה בעדינות, הוא נישק אותה בעדינות. "טוב אני נראה לי אלך. ג'ייס בטח כבר בחצי הדרך הביתה.." אמר סטפאן. ניכר היה שזה מאוד מטריד אותו. זה העליב את שאנון עצם זה שהוא התנתק ממנה מהר כל כך.

.........................................................................................................................................................

"אחח יאמניאק תביא תשלט!" צעק טום על גיאורג, "תעשה משהו שיהיה שווה את זה" אמר גיאורג משועשע במקצת "לך תעשה פן!" צעק טום שאחרי זה קיבל כף שטות. טום צעק עליו וגיאורג שוב נתן לו כף שטות וטום שתק. "סופסוף טום..כבר חוררת לי את הראש עד הסוף" אמר ביל שבדיוק יצא מהמקלחת של הסוויטה מאופר ומסודר. הוא זמזמם את השיר "רידן". "מה יש לך מהשיר הזה עוד לא הבנתי" אמר גיאורג. "סתם אני אוהב את הלחן.." אמר ביל. פתאום גוסטב נכנס בריצה לתוך הסוויטה "לתפוס מחסה!!!!!" הוא צעק לבנים, כולם תפסו עמדות וכיסו את ראשיהם. גיאורג עמד מאחורי הווילונות, ביל חזר לתוך השירותים, טום מתחת למיטה וגוסטב בתוך הארון. הם חיכו מעט "3,2,1" לחשו לעצמם ואז דיוויד נכנס בסערה. "אוקי בנות, בואו לפה,אני חייב לדבר איתכם דחוף, ביל צא מהשירותים כבר היית שם מספיק פעמים בחיים שלך!, טום זה המקום החדש שלך להביא אליו בחורות? בוא לפה מהר! גיאורג מתאים לך דווקא להיות וילון ככה אתה שותק ו...מישהו חסר לי..איפה גוסטב?" אמר בתוקף "אל תגידו לי שהוא שוב נתקע בתוך הארון!" הבנים הסתכלו עליו כאילו נפל מהירח "טוב אל תעמדו שם סתם ככה!" צעק "תוציאו אותו לפני שהילד ייחנק שם בפנים! אה כן..ואתם צריכים למצוא מקומות מחבוא חדשים"

..........................................................................................................................................................

השעה היתה 6 בבוקר והשעון המעורר של שאנון ציפצף. היא קמה מיד. התקלחה התארגנה וירדה למטה. בחוץ עוד היה אפלולי, עם המון ערפל. הציפורים כבר צייצו וכמה סנאים התרוצצו בגינה. היא שמה תלבושת אחידה שהיתה מורכבת מחצאית שחורה שהגיעה עד הברך, גרביונים [כי היה קר בחוץ], נעליים שחורות או לבנות, חולצה לבנה עם הסמל של התיכון, עניבה קשורה על הצווארון סווטשירט גם עם הסמל ומעל מעיל כמובן לא חייב של בית הספר. שאנון כבר היתה רגילה לקור. היא אמנם הגיעה לאנגליה רק כשהיתה בת 10 אבל הצליחה תוך 7 שנים להתרגל לקור. קודם לכן היא גרה בישראל. היא גרה ברעננה, עיר קטנה מאוד ולמדה בבית הספר היסודי "דקל". למרות שהיא לא נולדה בישראל. היא נולדה באנגליה והגיע לישראל כשהיתה בת 4 או 5. ההורים שלה היו מאוד לא החלטיים ואפילו די צעירים. אימה ילדה אותה כשהיתה בת 19 לכן היא התבגרה ביחד עם בתה. אמה היתה בריטית באה מגולדרס גרין שבלונדון במקור, ואביה גדל בת"א. הם חיו בישראל 5 שנים והחליטו שהיה להם יותר טוב באנגליה. כעט הם גרו בבית גדול בגולדרס גרין [צפון מערב לונדון]. שם בערך כל החבורה גרה. למרות שקמדן טאון היתה רחוקה מהם [במרכז וטיפה צפונה בלונדון] לא היה קשה לנסוע לשם ברכבת התחתית. הם בילו בקמדן חצי מהחיים שלהם. זה היה הבילוי היחידי שהם אהבו. היא קשרה את שיערה בקוקו שמה איפור ויצאה מביתה. היא ראתה את רנואד שגר בבית לידה. הוא היה גדול ממנה בשנה ולפני שהיתה עם סטפאן תמיד חיבבה אותו, אבל הוא לא שם עליה קצוץ. הוא לא ידע בכלל, הוא מאלה שתמיד אומרים "לא מסתובב עם קטינות".  הוא יצא לחצר עם גופיה לבנה שהבליטה את השרירים שלו וג'ינס כחול כהה עם שרשרת נתלית מהחגורה שלו שהיתה רפויה והיה אפשר לראות חלק מהבוקסר שלו. היה לו שיער חום בהיר ועיניים חומות ופנים נעימות. היא ראתה אותו מוציא סיגריה ויושב על הנדנדה שבחצר ביתו. היא הסתכלה עליו מופתעת. היא הבטיחה לעצמה שהיא תישאר אדישה אליו. היא ידעה שזה לא יחזיק מעמד. "תגיד! לא קר לך ככה?!" צעקה אליו מהגינה שלה. הוא חייך והתקרב אליה. 'שיט' חשבה. ברגע שהגיע אליה היא קפאה במקומה. הוא עמד כל כך קרוב אליה. "אז מה שמעתי? את בת 17?" אמר בחיוך שואף ומוציא עשן. "כ..כן" אמרה נבוכה מעט "ילדה גדולה.." אמר עדיין בחיוך. "כן..איך ידעת?" אמרה. "בואי נגיד שיש לי קשרים" אמר וצחק. "חח כן.." אמרה מחייכת חיוך מזויף עוד קפואה במקומה כאילו מישהו כישף את רגליה. הוא התקרב אליה עוד קצת היא הריחה שילוב של בושם לגברים וסיגריות והוא הרים כעט את סנטרה. "את לא פוחדת ממני או משהו נכון?" אמר טיפה משועשע "מה פתאום" אמרה כעט קצת יותר עם ביטחון. "את יודעת.." כעט הוא התקרב אליה עוד "יש שמועות שאומרות שאת רוצה אותי" אמר מתקרב אליה עוד קצת סנטרה עדיין מורם אל עיניו בעזרת ידו, היא יכלה להרגיש את נשימותיו "גם את זה הקשרים שלך גילו לך?" אמרה קצת יותר מתעשטת על עצמה אבל לא מספיק כדי להוריד בחזרה את סנטרה. "אכן כן" אמר. הוא המשיך להסתכל עליה ספק משועשע ספק מרותק. הוא הסתכל עמוק אל עיניה וקירב את שפתיו. הפעם לקח לה חלקיק שנייה להתעשט ולהתנתק מאחיזתו לפני ששפתיו נגעו בשפתיה. "יש לי חבר.." אמרה. "וואלה? טוב תהני ילדה.. אין לך בית ספר או משהו?" אמר "כן וגם לך יש" חייכה חיוך מזויף,"כן אמא" הוא חייך אליה וחזר פנימה לביתו. 'מה זה היה עכשיו?!' שאלה את עצמה, "חח מקורות" גיכחה...

ספויילרים:

"הם תאומים זהים"

"הופעות?"

"באונה י'שמן מה אתה מזמין?"

"זה לא מה שאמרו לי.."

"איפה היית אתמול?"