סתם עוד בלוג סיפורים[:

שאנון המשיכה ללכת לבי"ס, היא חשבה על מה שקרה הרגע. 'מה הוא עשה?' חשבה, 'רגע..מה זה בכלל היה עכשיו?!, ממתי הוא מתחיל עם מישהי שצעירה ממנו בשנה, או בכלל צעירה ממנו?!' היא המשיכה לשקוע במחשבות עד שלא שמה לב שהתנגשה בהולדן שכנראה היה גם שקוע במחשבות. "אחח סוטה תיזהר לאן אתה...אה הולדן מה קורה?" אמרה מחייכת נבוכה מעט "הכל מעולה..חח מצטער לא ראיתי אותך שם" אמר גם נבוך מעט מגרד את ראשו. "אה אם כבר אני פוגשת אותך..איפה היית אתמול? נפגשנו כולנו ולא היית..חבל היה דווקא נחמד.." אמרה "כן אממ..הייתי טיפה עסוק..." אמר באיטיות, "אה וואלה?" אמרה "במה?" התעניינה "חבר ילדות בא לארץ" אמר. "אה מגרמניה?" "אכן כן.." אמר. הולדן גר בגרמניה עד גיל 12 אבל אז הם טסו בשליחות לגור באנגליה ל4 שנים. כשהשנים האלה תמו האריכו להם את זה לעוד 5. הוריו של הולדן ידעו שהוא לא יאהב את זה לכן הם קנו לו דירה קטנה בגרמניה [שבינתיים הם השכירו אותה] שכשהוא ירצה לחזור [והם ידעו שהוא ירצה] יהיה לו איפה לגור. "אז רגע..פגשת אותו בסוף?" שאלה שאנון "לא..לא ממש..תאמת..הוא היה עייף מכל ההופעות שלהם.." אמר. "הופעות?" אמרה מרימה גבה. "אה כן יש להם להקה...מאוד מצליחה האמת..הייתי עם הסולן בכתה והגיטרסיט שם הוא החבר שלי. הם תאומים זהים" אמר שוקע בנוסטלגיה קצרה. לפתע היה הצלצול "טוב..לי יש שיעור ביולוגיה עם גברת רפופורט" אמרה שאנון "טוב..דברי איתי מתישהו" אמר והלך. בשיעור היא עדיין הרהרה על מה שקרה לה בבוקר עם רנואד 'לספר לסטפאן או לא?' חשבה 'מצד אחד אם אני אספר לו הוא יתרגז, הוא ילך לרנואד והם יתחילו מכות שזה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה, ומצד שני אני לא רוצה להסתיר ממנו דברים..הבטחתי את זה גם לו וגם לעצמי..פאק פאק פאק..איך אני שונאת דילמות מהסוג הזה' בהפסקה היא חיפשה את החבורה שלה, היא הלכה למקום הקבוע שלהם על המדשאות שיש בבית הספר שם ישבו כל מיני קבוצות אבל שלהם היתה תמיד במרכז. היא התקדמה לעברם, היא לכדה את מבטו של סטפאן, היא חייכה אליו אבל הוא לא החזיר לה חיוך, 'שיט, מה כבר קרה עכשיו?' חשבה לעצמה לפני שהתיישבה איתם הוא קם ותהקרב אליה. "בואי..אני חייב לדבר איתך" אמר בנימה רצינית והיא בלית ברירה הלכה איתו. היא ניסתה לחשוב מה קרה אבל שום דבר לא עלה בדעתה. הם הלכו לאחד הספסלים ליד המזרקה הגדולה. הוא הסתובב והסתכל היישר אל עיניה הירוקות והיא הסתכלה על עיניו הכחולות והמהפנטות, עיניים שהיא כל כך אהבה, אחר כך מבטה גלש אל שפתיו שנפתחו אבל לא כדי לנשק אותה. "התנשקת עם רנואד סמואלס?" אמר ובבת אחת היא הרגישה שהשערות בעורפה סומרות. 'איך הוא יודע מזה כל כך מהר..זה קרה רק הבוקר לפני שעתיים ומשהו' "מ..מה? לא התנשקנו..הוא ניסה אבל אני לא נתתי לו.." אמרה טיפה בהלם "זה לא מה שאמרו לי.." אמר סטפאן, ובקולו היתה קשיחות לא אופיינית לו. שאנון לא אהבה את זה. "מי סיפר לך את זה?" השורה 'יש לי את המקורות שלי' הידהדה פתאום בראשה. "זאת לא הנקודה. הנקודה היא..." "זאת כן הנקודה" קטעה אותו "כי אני הייתי שם לא אתה..אני יודעת מה קרה..וחוץ מזה..אני חברה שלך, אני לא מסתירה ממך כלום, אני לא רוצה להסתיר ממך כלום..אני סומכת עליך ואני די מצפה שתסמוך עלי תאמת..." אמרה הפעם בקולה היתה הקשיחות הזאת. "לוטי.." הוא לחש. "מה איתה?" אמרה לא ממש מבינה מה הוא מנסה להגיד. "היא סיפרה לי". לוטי גרה בית ליד רנואד, זה הולך ככה: הבית של שאנון, הבית של רנואד והבית של לוטי. "הייתי צריכה לדעת.." אמרה שאנון. "אתה באמת מאמין למה שהיא אומרת? אתה בעצמך אמרת לי לא להקשיב לה, ואם אתה באמת רוצה..אפשר ללכת לרנואד ולברר איתו מה קרה, אבל העניין הוא שאני באמת מצפה שתסמוך עליי, תודה באמת..יום נעים" אמרה והלכה. היא השאירה אותו שם מבולבל לחלוטין. בקושי מעכל מה קרה פה עכשיו. היא כעסה עליו, 'זה באמת מה שקרה, ממתי הוא מקשיב לה?! הוא אמר לי בעצמו לא להקשיב לה, ובלי להגזים יכל להיות שהיא זאת שאמרה לרנואד לנסות לנשק אותי כי הוא באמת לא היה מתחיל איתי סתם ככה' המון מחשבות התרוצצו בראשה. כשהיא חזרה הביתה היא ראתה שאין אף אחד בתוך הבית. היא פחדה שרנואד יראה אותה, היא לא רצתה לראות אותו. היא שלפה

מפתח ופתאום הרגישה 2 ידיים שמלפפות את מותניה. 'שיט' חשבה...

;