סתם עוד בלוג סיפורים[:

העלתי פרק 4^^

רק תעשו טובה תגיבו

בבקשה

>< בכל מקרה אני מקווה שתאהבו3:

פרק 4

שאנון הסתכלה אחורה וראתה את סטפאן מחבק אותה "אני מצטער.." לחש לתוך אוזנה, זה העביר בה צמרמורת נעימה. "אל תדאג..אין לך על מה להצטער, פשוט דאגת ואני מבינה אותך אבל אתה חייב להבין שאין לי מה להסתיר ממך". היא הסתובבה ונישקה אותו. "יש מישהו בבית שלך?" אמרה בחיוך "ג'ייס, שיט..אוףף..שיהיה כבר עם קרלה ככה הוא לא יהיה בבית חחח" אמר "רגע יש אצלך מישהו?" שאל " לא אבל עוד מעט אמא שלי חוזרת" אמרה ביובש. "טוב אז את באה לקאמדן?" ובלי לקבל תשובה משך אותה לכיוון תחנת הרכבת התחתית. הם קנו כרטיסים וירדו במדרגות. הם חיכו לרכבת, אנשים עברו כל הזמן, היתה שעת עומס, היו אנשים אחדים שנתקעו אחד בשני. היה אפשר לשמוע לפעמים "תסלח לי.." או "אוי מצטער" ו"אל תדאג" או "זה בסדר". אחרי רבע שעה בערך [זה נראה להם קצת יותר] הם הגיעו. כל האימואים והפנקיסטים כהרגלם מסתובבים בין הדוחנים, מעשנים עם חברים או אוכלים אוכל סיני. סטפאן ושאנון הלכו לבית הקפה הרגיל בקאמדן, הזמינו וישבו. "אז מה..נודיע לאחרים?" אמרה שאנון, שניהם שלפו פלאפונים, סטפאן התקשר לאחיו התאום ושאנון להיידן "אנחנו בקאמדן לוק, תודיע לארין שתעביר להולדן" אמרה לתוך השפופרת. "אח שלו, תודיע ללוטי שתעביר הלאה, אנחנו בקאמדן".

...........................................................................................................................................................

ביל וגיאורג יצאו בינתיים מהמלון, שם הם פגשו את גוסטב שבמהרה הצטרף אליהם. "איפה טום?" שאל גוסטב "לאדע, חשבתי שהוא איתך או משהו" אמר ביל "בטח מזיין איזו מישהי" אמר גיאורג. ביל התקשר אליו הוא חיכה קצת עד שענה לו המענה הקולי. "טוב נו..יאללה אין לי כח לחכות לו..הבטן כבר דבוקה לי לגב" אמר ביל מתקדם לעבר תחנת האוטובוס. "הבטן שלך תמיד דבוקה לגב חתיכת שמן" אמר גיאורג. גוסטב רק שתק והלך אחריהם.   הממ.. אז אתה בקטע של פלאפל" אמר גיאורג. הם התיישבו והזמינו. אחרי “The white houseהם הגיעו למסעדה

כמה זמן האוכל הגיע, הם ראו כמה אנשים עם כיפות מדברים אנגלית עם מבטא יורקשייר כבד, בקושי עוקבים אחרי מה שהם אומרים. "וואו...זוכר את ההופעה שלנו בישראל?" אמר גוסטב. "כן, פאק כמה מעריצות.." אמר ביל בפה מלא

"לא ראיתי שם כמעט בנים.." הוסיף. "חח ביל אני יודע שזה מאכזב אותך שלא היו בנים, אבל עם כל המעריצות האלה אתה כבר בטח למדת לאהוב בנות לא?" אמר גיאורג שם כל מיני תבלינים מוזרים על השניצל שלו. "אבל תכלס" אמר ביל "יש להם אחלה של שניצל לישראלים האלה". לפתע הפלאפון של ביל צלצל "הלו?" אמר לתוך השפופרת "אה נחמד שנזכרת להתקשר" אמר בחוסר סבלנות. "תקשיב אחי.." אמר טום מהקו השני "אני פה עם חבר ילדות, אנחנו הולכים עכשיו לאכול עם חברים שלו בקאמדן טאון אני אראה אתכם כבר בערב, אולי מחר תבוא איתי לראות אותו או משהו, ותגיד גם לגיאורג..גיאורג בטוח זוכר אותו" אמר מהר "איך אמרת שקוראים לו?" שאל ביל "הולדן..."אמר טום ביובש. "המממ..הולדן.." שקע ביל בהרהורים "טוב אחות שלו אני זז אנחנו עוד צריכים לתפוס תחתית לקאמדן טאון" טום ניתק, ביל עדיין הרהר בקול רם "הולדן..." "הולדן?!" אמר גיאורג לפתע "הולדן פרבר?! וואו שנים!!!" אמר בהתלהבות "מי זה לעזאזל?! טום כל הזמן מדבר עליו ואומר לי שאני מכיר אותו!! אין לי שמץ מי זה!!" אמר ביל בתסכול "בנדאם, הוא היה איתך בכתה, אפילו אני זוכר למרות שהייתי 2 שכבות מעליכם" אמר גיאורג. "נראה לי שהלכתי איתו מכות פעם..." שקע גיאורג בזכרונות. "הלכת איתו מכות?" אמר ביל "אוקי על מה אתם מדברים?!" כעט דיבר גוסטב שלא ידע על מה כל העניין. "אוקי אני אספר לך" אמר גיאורג. "טום מכיר איזה בחור מאז שהם היו בגן, הם היו עושים כמעט הכל ביחד, החברים הכי טובים. הוא היה קרוב לטום אפילו יותר מביל" אמר גיאורג "היי טוב שלא הגזמת" קטע אותו ביל. "ששש..תן להקשיב לסיפור" התרגז גוסטב. "אוקי בקיצור" המשיך גיאורג "אני זוכר שפעם אחת כשהיינו בכתה ה' או ו' אז הוא קרא לביל הומו או משהו כזה אני כבר לא זוכר, וביל בכה לי כמו איזה ילדה קטנה" "היי!" התפרץ ביל "שתוק ותקשיב" אמר גיאורג, "אז התרגזתי עליו והלכנו מכות" אמר בפשטות "ומי ניצח?" שאל גוסטב כמו ילד קטן שמקריאים לו סיפור מותח "זה לא משנה" אמר גיאורג באדישות "אחרי זה לא ממש ראיתי אותו שוב, וטום אמר לי שהוא טס בשליחות לאנגליה" סיים "בקיצור אתה הפסדת" אמר גוסטב והמשיך לאכול ברוגע "זה היה תיקו!!" התפרץ גיאורג "אני בטוח" אמר עדיין רגוע. "אהההההההה זה היה הוא??!!" אמר ביל מתעשט פתאום. "בוקר טוב..הופה איזה דילאי" אמר גיאורג משועשע מעט. "מוזר" הרהר ביל "אני זוכר שהלכתם מכות, אבל אני לא זוכר שהוא קרא לי הומו" אמר ביל מופתע מעצמו. "כן, האמת שאז עוד איך שהוא נראית כמו זכר" אמר גיאורג. "אהמ..אוקי, זה לא משנה עכשיו" אמר גוסטב "העיקר שהוא פה וגיאורג תעשה טובה" אמר באיטיות "תהיה עדין" וגיאורג עיווה את פניו למה שהיה אמור להיות חיוך.

...........................................................................................................................................................

בינתיים בקמדן לוק רוב החבורה כבר הגיעה לבית הקפה בשולחן הקבוע ליד חלון הזכוכית הגדול שהשקיף על הנהר.

ארין, היידן, ג'ייס, קרלה, דייביס ולוטי כבר הספיקו להגיע. "נו...איפה הולדן, מה הוא שוב לא בא?" אמרה ארין בעצבנות. "הוא הבטיח לי שהוא יבוא" אמרה קרלה בשקט. "טוב, נו באמת...למה ציפיתם?" דיברה כעט לוטי "ציפינו שתשתקי" אמר ג'ייס שלא היה יכל לסבול את לוטי. "לך הביתה למחליק שיער שלך" עקצה אותו לוטי "היי!" אמר סטפאן "החרא הזה טבעי לגמרי" והצביע על השיער שלו. "יש לך שיער מדהים" אמרה שאנון ונשקה לו על פיו וזה הרתיח את לוטי עוד יותר. " אה כן?!" היא אמרה, אבל לפני שהיא הספיקה להמשיך נכנס הולדן ואיתו עוד מישהו. מישהו שהם לא הכירו. לוטי פערה את פיה כשראתה את הדמות באה ומתיישבת לידם.

ספויילרים:

"אז..אתם תאומים זהים?"

"עגיל בפיטמה?! מתי הספקת?!"

"מצטער אחי.."

"הוא בחיים לא יהיה עם מעריצה"

"איך אפשר שלא?"