סתם עוד בלוג סיפורים[:

והנה פרק 6

אבל אני כל כך מאוכזבת. אני ממש רוצה שתגיבו לי

ותגידו לי מה אתם חושבים

אבל ממש תודה לאלה שכן הגיבו לי וליותר מפרק אחד[:

3333>

הנה הפרק^^

פרק 6

ברכבת שאנון וטום דיברו הרבה. מסתבר שהיו להם כמה דברים במשותף. הוא אהב לדבר איתה והיא איתו. נדמה היה כאילו הכירו שנים. 'שיט..למה דווקא היא תפוסה' חשב. היא חשבה משהו דומה אבל אחרי שנייה התעשטה 'לא..אסור לי לעשות את זה לסטפאן ועוד להיות עם מישהו שהכרתי רק היום ועוד רודף שמלות...' כשהם דיברו ברכבת היא שכחה מהשיחה שלהם כשהיו לבד בבית הקפה על בנות. אבל כל פעם שהיא תיארה אותם בתור זוג מיד היתה נזכרת בזה. כל פעם ששאנון היתה מחבבת מישהו היא היתה מדמיינת איך זה היה לו היו זוג. [ונו באמת..תגידו שאתם לא עושים את זה[:]

היתה שתיקה קצרה. היא הסתכלה על השעון. הם לאט לאט יצאו מן המנהרה ונראה שמיים. הרכבת האטה והם היו בגולדרס גרין. היא הרגישה אכזבה קלה שהיא חייבת לחזור הביתה ולא להישאר איתו עוד קצת. מצד שני היא לא חייבת לחזור הביתה, אבל היא לא רצתה לעכב את טום וסטפאן בטח ירצה לפגוש אותה מאוחר יותר. הרכבת עצרה לבסוף והם ירדו. "את רוצה שאני אלווה אותך ממש עד הבית או שאת תסתדרי מפה?" שאל טום "הממ איך שנוח לך לי לא ממש אכפת.." אמרה "חח שאני לא אלווה מישהי כמוך הביתה? חוץ מזה כיף לדבר איתך" אמר מחייך אליה. היא החזירה לו חיוך והפעם לא מזויף. "אבל רגע...הבית שלי בערך חצי שעה מפה או יותר" אמרה. "אז נלך לתחנת אוטובוס קרובה או משהו.."אמר טום. הם המשיכו לדבר שעות, לא שמים לב שהם מפספסים הרבה תחנות אוטובוס. הם אפילו עברו את הבית שלה והלכו במעגלים באיזור השכונה של שאנון. היה כבר חושך ממזמן."כמה זמן את וסטפאן ביחד?" שאל טום תוך כדי שיחה "הממ..כבר..4 חודשים בערך" "כל הכבוד לך" חייך טום, היא חייכה אליו בחזרה במבוכה. "אז מה..שמעתי שיש לך להקה הא?" אמרה. "אממ..כן" אמר טום 'שיט..בבקשה שהיא לא תהיה עוד מעריצה...' חשב "איך קוראים לכם?" שאלה 'מה, היא עושה את עצמה?' חשב "א..את רצינית?" "לגמרי" אמרה טיפה לא מבינה מה היא אמרה לא בסדר. "את צוחקת עליי? אף פעם לא שמעת עלינו?" התפלא "אממ..אם תגיד לי איך קוראים לכם אולי אני אדע חחח" היא ציחקקה. "עזבי..חח אנחנו סתם מין הרכבה קטן כזה..לא משהו רציני" אמר פתאום טום "אז למה התפלאת כשאמרתי שלא שמעתי עליכם?" 'פאק, איך אני יוצא מזה' חשב "אממ...כי..את מבינה..חשבתי שהולדן בטח יספר לך משהו על זה..את יודעת..כבר אז כשהיינו ביסודי תכננו אני ואח שלי" גימגם מעט "האא יש לך אח?" אמרה "כן, גם תאום חח" אמר במבוכה "וואלה? תאום זהה?" "כן, בפנים אנחנו בול אותו דבר אבל כשתראי אותו את תראי שאנחנו כל כך שונים" אמר "חח בדיוק כמו ג'ייס וסטפאן..וואו מה הלך היום.." אמרה "וזה די מוזר האמת שסטפאן לא התקשר אליי אחרי שהלכתי...לא אופייני לו.." היא שקעה בהרהורים. "אוי שיט נכון..הפלאפון שלי על שקט..חח איזה מפגרת.." צחקה. היא בדקה את השעה "פאק!!! כבר 11 בלילה!!" נבהלה "וואו איך הזמן טס כשנהנים הא?" אמר טום קורץ לה, היא הסמיקה. "פאק פאק פאק 30 שיחות שלא נענו.." היא נלחצה. "פשש מקובלת.." אמר טום. "וואו וכבר עברנו את השכונה שלי ממזמן! אתה שמת לב לזה כבר?" היא נלחצה יותר ויותר "אממ תאמת לא..הייתי טיפה שקוע בשיחה שלנו.." הוא גירד את ראשו במבוכה. "טוב אם את רוצה שאני אלווה אותך עד הדלת?" אמר "זה יהיה נחמד..." אמרה "חחחח" צחק "מה כל כך מצחיק?" הרימה גבה. "כי מקודם אמרת 'רק אם בא לך' " ציטט אותה "אז מה..מקודם לא היה חשוך" אמרה ביובש. הם הלכו לבית שלה ושוב שקעו בשיחה רק שהפעם היו יותר מודעים לאן הם הולכים. היא ראתה אור דולק מהחדר של לוטי והיה אפילו נדמה לה שהווילון בחדר שלה לא מוסת והיא היתה יכולה להישבע שמישהו מסתכל עליה 'הממ בטח סתם מדמיינת, העדשות בחדר שלי..' חשבה. "טוב אז זהו זה" אמרה.היא חשבה שראתה פלאש. 'וואו אני בטח ממש צריכה אותן'חשבה. "תודה רבה" חייכה אליו. הוא התקרב אליה עוד ועוד. היא ראתה עוד פלאש 'טוב אולי זה סתם כי הסתכלתי על אור ואז מיד היה חושך או משהו' המשיכה להרהר. 'שיט מה הוא עושה?' היא התעשטה, היא יכלה להרגיש את פעימות ליבו שהלכו ונעשו מהירות יותר ויותר וכך עשה גם ליבה שלה. הוא היה מילימטרים ספורים ממנה. "לא, טום.." היא התנתקה ממנו. "אני מצטערת...אתה בן אדם מדהים..באמת...אני כל כך שמחה שיצא לי להכיר אותך וממש כיף לדבר איתך, אבל אני לא יכולה" אמרה ונשמעה אכזבה מקולה. "א..אני מצטער..זאת אשמתי.." אמר "אל תדאגי זה לא יקרה שוב." אמר וניכר שגם הוא מאוד התאכזב. היא נשקה לו על לחיו, והרגישה עוד פלאש.היא פתחה את הדלת והוא התחיל ללכת. "את בנדאם טוב!" היא שמעה אותו קורא "תודה! גם אתה! ורק שתדע מאוד נהניתי היום צריך לעשות את זה שוב מתישהו לפני שתחזור לגרמניה!" השיבה לו "אין בעיה!!" הוא נשמע קצת יותר מרוחק אבל הרבה יותר שמח ממה שהיה מקודם. פתאום שאנון הרגישה עוד  פלאש קטן מגיע ממקום כלשהו. 'וואו בטח המספר שלי במשקפיים גדל או משהו' חשבה וסגרה את דלת הכניסה בביתה.

...........................................................................................................................................................

"איפה הוא?!" התהלך ביל הלוך ושוב במסדרון הסוויטה שלהם. "תירגע ביל הוא בטח יחזור בקרוב" אמר גוסטב. "כן, חוץ מזה הוא אמר שהוא יחזור מאוחר" הרגיע גיאורג "כן מאוחר כלומר בערב לא באמצע הלילה!" צעק ביל. השעה היתה כמעט 12:30 בלילה. פתאום טום נכנס ואמר "היי". "יואו אני לא מבין מה מעקב אותו כל כך, או היי טום מה קורה?" וטום הלך למקלחת. "לפחות שיודיע. טום?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!" התפלץ ביל. "מה?" קרא מהמקלחת. "איפה היית?!" הוא שמע זרם מים מופעל "בקאמדן טאון!" קרא בין הקולות של הזרם. "מה עשית שם?" צעק עליו ביל "ביד! עכשיו תני לי להתקלח בשקט קרצייה!!" הפעם טום צעק עוד יותר חזק. כשהוא יצא מהמקלת הוא סיפר לכל חברי הלהקה על בית הקפה בקאמדן, על החבורה ה'מוזרה' של הולדן על שאנון דאג לפרט הרבה, על קרלה, ארין ולוטי רק אמר איך הן נראות. הוא סיפר הכל חוץ מהשיחה עצמה עם שאנון. "אז...על מה דיברתם כל כך הרבה?" שאל גיאורג "זה כבר ידידי, ביני לבינה" חייך טום. "אה ודרך אגב, הולדן רוצה לפגוש גם אתכם. גוסטב אני יודע שאותך הוא לא מכיר אבל אל תדאג אני די בטוח שתאהב אותו, הוא ניגן פעם תופים" אמר טום ונכנס לחדרו משאיר את כולם מעט מופתעים מטון הדיבור הרגוע והאדיש שלו.

ספויילרים:

"דיברת עם ג'ייס בסוף?"

"זה מה שתמיד הדליק אותן"

"אתה תאהב אותו"

"שני בנים שמנפנפים אותי בשעה אחת"