סתם עוד בלוג סיפורים[:

אין לי מה להגיד חוץ מקריאה לנעימהD:

3>

פרק 8

היא הרימה מבט אליהם מרחוק עד שחשכו עיניה כשראתה את סטפאן ולוטי קרובים  אבל לא סתם קרובים. הם היו קרובים יותר מתמיד.לוטי צחקה מכל דבר קטן שאמר והוא מכל דבר קטן שהיא אמרה. הם "הגניבו" חיוכים אחד לשני כל הזמן. שאנון התקרבה אל החבורה שלה. כל השאר קמו וחיבקו אותה חוץ מסטפאן ולוטי. מלוטי היא עוד איכשהו לא ציפתה שתגיד לה שלום אבל מסטפאן, היא מאוד ציפתה. "היי.." היא אמרה לסטפאן בקול רועד "אה..את. את מתכוונת לשבת?" שאל אדיש לגמרה. כל האחרים היו המומים מהתנהגותו כלפיה חוץ מלוטי כמובן. "אממ נראה לי שכן" אמרה קצת יותר בקול. "אהה סבבה...כי רציתי לדבר איתך אבל כנראה שגם כדי לעשות את זה אני אצטרך לחכות בערך 6 שעות. טוב בקיצור יש לי עכשיו שיעור גרמנית עם הלגה, אני זז. את באה לוטי?" אמר הפעם באמת מדגיש את האדישות שלו בכוונה. לוטי צייתה לו וקמה אחריו. שאנון הסתכלה על שניהם בהלם. הם התרחקו יותר ויותר, עדיין צוחקים. היה נדמה לה אפילו, 'אולי זאת רק אני', שהם צוחקים עליה. היא הרגישה איך החנק עולה לגרונה והדמעות מאיימות ליפול. ג'ייס והיידן קמו וחיבקו אותה. "את בן אדם טוב." אמר ג'ייס. היא רצתה להגיד משהו. אבל היא פחדה שאם תפתח את הפה, כל הדמעות יברחו לה. 'לא אני לא בן אדם טוב. אני נוראית.' חשבה. היא עדיין היתה בהלם מה"מכה" שקיבלה כעט. סטפאן ולוטי כבר הספיקו להתרחק הרבה ולא נראו בעין. "אל תדאגי..הוא לא אוהב אותה לא יהיה ביניהם כלום בחיים" עודד הולדן. היא עדיין עמדה שם. מאובנת. לפתע נשמע הצלצול. "אני מצטער..יש לי עכשיו גם שיעור גרמנית...אני חייב לזוז" אמר הולדן. היא עדיין לא דיברה. הוא נשק על לחיה חיבק אותה והלך. ארין וקרלה שראו הכל מהצד ולא ידעו כל כך מה לעשות באותה שנייה, התעשטו חיבקו אותה שתיהן ביחד חזק חזק וארין לחשה לה "אם היא עושה עליו מהלך אני נכנסת בה" "אל תדאגי, סטפאן אף פעם לא מיודעמה אהב אותה. לא נראה לי שצריכה להיות בעיה" אמרה קרלה. אבל נשמע ספק עצום בקולה, ושאנון שמעה את הספק הזה וזה הפחיד אותה עוד יותר. לבסוף דייביס בא וסגר על על שלושתן  בחיבוק אחד גדול. "אני לא רוצה להבטיח כלום בקשר לזה, כי אני לא יודע מה יהיה. אני לא בא להפחיד אותך. באמת שלא. הדבר היחידי שאני כן רוצה להבטיח זה שלא משנה מה יקרה, אנחנו תמיד פה לצידך. אני וכל החבורה אוהבים אותך מאוד." אמר ונשק לה על מצחה מכיוון שהיתה נמוכה ממנו בראש. "יהיה בסדר. תזכרי שאת תמיד יכולה לבוא לדבר איתי" אמר , הסתובב והלך וארין וקרלה אחריו. רק ג'ייס נשאר שם לעמוד איתה. כולם הלכו והחצר היתה ריקה. כשראתה שאין נפש חיה במדשאות החצר היא פנתה אל ג'ייס. הדמעות החלו לצאת לאט לאט. הוא התקרב אליה וחיבק אותה חזק חזק שחלילה לא תיפול ותתפרק לחלקים. היא בכתה בשקט קצת ואז עצרה את הדמעות והסתכלה עליו שוב. "אז אני מבין שאת לא רוצה ללכת לשיעור מנהיגות" אמר טיפה בצחוק. אבל הפנים שלה לא הראו שום רגש. הם יצאו משטח בית הספר. "את רוצה לבוא אליי?" שאל ג'ייס. היא הנהנה והם הלכו. הם היו בחדרו של ג'ייס. היא הרגישה בטוחה מספיק והחלה לבכות עוד, הפעם לא כל כך בשקט. היא התייפחה מעט ולפעמים השתעלה או גיהקה אבל הדמעות יצאו ויצאו. הוא חיבק אותה כל הזמן הזה. היה קשה להאמין שג'ייס הוא חסר הסבלנות שביניהם. ג'ייס תמיד עמד על שלו ולא היה יכל לקבל "לא" כתשובה. הוא היה פזיז ותמיד היה אומר את כככללל מה שעובר לו בראש באותה שנייה. בגלל זה הוא היה תמיד מסתבך עם פאנקיסטים למיניהם. אבל מה שהכי הכי היה חסר לו זה תאקט. ומשום מה בנות עדיין היו נמשכות אליו בכמויות. למרות שהוא גם מאוד אהב להצחיק. [למרות שזה לא תמיד היה הולך אבל מבחינתו זה היה פרט שולי] הוא התנהג כמו ילד. למרות שכבר בגיל 14 איבד את בתוליו.

שאנון המשיכה לבכות על כתפו. "תשמעי..לא נראה לי שיש ביניהם משהו ואם כן הם לא יגיעו רחוק יותר מסקס" אמר. היא המשיכה לבכות ואז הוא קלט מה הוא אמר. "לא..אממ..אל תבכי..לא התכוונתי..כלומר התכוונתי שהם יעשו סקס ואז..לא לא!! אל תבכי עוד בבקשה באמת לא התכוונתי, התכוונתי שזה יהיה סקס כזה של פעם פעמיים שלוש ו..." הוא ניסה וניסה "ואז הוא יראה לה כמו שכל העולם כבר ראה.." אמר כמעט מזיע מרוב מאמץ לנסות להגיד את הדבר הנכון. הוא כאילו נלחם עם עצמו. עד שלבסוף וויתר ואמר "שיט..".  "די נו אל תבכי בגללו..גרר אני לא מוסגל לראות בת בוכה..באמת שלא..גם בכלל לא בטוח שיש ביניהם משהו ו..שיט..נו די...עוד שנייה אני אתחיל לבכות" ועיווה את פניו לפרצוף מוזר. לפתע היא הפסיקה והסתכלה עליו לשנייה. הוא חשב שהיא עוד מעט תיתן לו סטירה או משהו, בגלל חוסר התאקט שלו. אבל היא התחילה לצחוק. פשוט צחקה. עדיין היו לה קצת דמעות אבל היא צחקה. היה לה צחוק מתגלגל ונעים לאוזן. הוא שמח שבכל זאת גרם לשיפור מצב הרוח שלה. אחרי הכל היה לו איכפת ממנה מאוד. שניהם צחקו כמה זמן עד שהיא נרגעה. הם התיישבו במרפסת בקומה השנייה של הבית של התאומים. ג'ייס הוציא סיגריה. "יום אחד הדברים האלה יהרגו אותך" אמרה "כן ובגלל שאני אמות את תהיי בדיכאון ותתחילי גם את. נרקומנית קטנה" חייך והיא חייכה אליו בחזרה. מהר מאוד החיוך דעך. הוא ידע למה. אבל הוא לא רצה להיכנס לזה. הוא לא רצה להגיד שסטפאן ריכל עליה כשלא היתה. הוא לא רצה להגיד לה שסטפאן פלירטט עם לוטי בכוונה. שלוטי ישבה על ברכיו של סטפאן. שהוא ליפף את ידו סביב צווארה כאילו היו זוג. הוא לא היה מסוגל לעשות את זה לשאנון, אחת החברות הכי טובות שלו. אחת הבנות שבאמת סמך עליהן. כמו שהולדן וטום אמרו: 'היא בן אדם טוב' חשב לעצמו. לא מגיע לה. "אני לא מבינה..." אמרה בקול צרוד מרוב כל הבכי. "מה קרה?, נכון, הייתי עם טום..הוא ליווה אותי הביתה זה לא היה בסדר להיות עם בן אחר לבד, אבל תכלס..אתם השארתם אותנו שם לחכות בערך שעה..ובסדר..דיברנו וניסחפנו..קורה כולנו בני אדם" אמרה. "חוץ מזה" אמרה ועצב עמוק נשמע בקולה "הוא הבטיח שהוא יבטח בי..." אמרה שוב על סף בכי. "אני..." מילמל ג'ייס והעיף את הפילטר של הסיגריה. "ג'ייס..אתה יכל להיות בבקשה כן איתי?" כעט הסתכלה על עיניו התכולות הבהירות. הוא הינהן באיטיות. 'שיט...מה אני עושה עכשיו' חשב. לכאן הוא לא רצה שהשיחה תגיע. היא המשיכה לדבר "מה סטפאן באמת חושב עליי?" המילים האלה צרבו לו בראש. כאב לו להגיד לה...אבל, אין ברירה.

ספויילרים:

"בינתיים את צריכה להראות שזה לא מזיז לך"

"מי אמר לך לעשות את זה?"

"מעניין אם הוא איכשהו ינסה להשיג אותי"

"מה? איך ידעת מזה?"