סתם עוד בלוג סיפורים[:

קריאה נעימהD:

פרק 10

היא הגיעה לבית ובגינה ראתה את סטפאן, אבל לא כמו שציפתה. הוא התנשק עם לוטי. המראה הזה צרב לה. היא לא היתה מסוגלת לראות אותו עם מישהי אחרת שזו לא היא. בעיקר כי היא שאנון חברה שלו, או שאולי כבר לא?

"ג'...ג'ייס, ב..בבקשה תגיד לי שז..זה אתה" אמרה בקול חנוק. היא ידעה שזה לא ג'ייס. לוטי התנתקה מהנשיקה "תגיד לה סטפאן, תגיד לה שזה אתה" אמרה בקול רם. בכוונה כדי שתשמע.

"זה אני" אמר ביובש והם המשיכו. שאנון החלה לבכות בכי אילם. הם ראו אותה והמשיכו. כעס עז החל לפעפע בתוכה. היא רצתה לקפוץ על שניהם ולחנוק אותם. 'למה הוא עושה לי את זה? מה כבר עשיתי לו?' היא המשיכה עם הבכי האילם, לפתע ג'ייס יצא לחצר. הוא ראה את המראה, "סטפאן!! מה אתה עושה?!?!" צעק. סטפאן התנתק מהנשיקה. "מנשק את החברה החדשה שלי" אמר בערסיות. "אבל יש לך כבר חברה וזאת לא לוטי" אמר ג'ייס מזועזע "היא בגדה בי..והיא היסטוריה" אמר. "לא היא לא!" צרח עליו ג'ייס שאנון עמדה שם, עדיין בוכה נושכת את השפה שלה. היא רעדה כולה ואמרה "אני חייבת לדבר איתך סטפאן, אתה מרשה לי?" אמרה בקול צרוד מעט "שיהיה" אמר ביובש. "את באה איתי!" אמר ג'ייס ללוטי ומשך אותה בידה לתוך הבית. "למה?" הדמעות התחדשו. "כי את בגדת בי, ועוד עם מישהו שאת בקושי מכירה!" אמר סטפאן. "אני לא עשיתי איתו כלום!!" צעקה, "אה כן?" הרים גבה והראה לה תמונות. בתמונות ראו אותה על מיפתן ביתה עם טום. בתמונה אחת רואים אותה צוחקת איתו ובתמונה השנייה רואים אותו מתקרב אליה לאט כאילו בא לנשק אותה. סטפאן הושיט לה את התמונות באיטיות כדי שתבחן אותן טוב טוב. "לוטי במקרה ראתה אתכם..היא רצתה להוכיח לי שזה נכון, מה יש לך להגיד על זה הא?" אמר בעוקצנות "אז אלה היו הפלאשים האלה...לא דימיינתי את זה.." אמרה חצי מהורהרת "זאת לא הנקודה! הנקודה היא שבגדת בי! ואפילו יש לי הוכחות!" צרח עליה. "סטפאן! לא קרה כלום! אני מודה הוא ניסה, אבל אני לא הסכמתי! לא זרמתי איתו לא פלירטטתי איתו אפילו קצת! אני נשבעת לך! אתה הבטחת לי שתבטח בי! אתה הבטחת! אמרת שאתה תסמוך עליי ולא עשית את זה! עכשיו בגלל שאתה לא סומך עליי עכשיו אתה הרסת את מה שהיה לנו!" צעקה והדמעות יצאו בשפע. "אתה הרסת הכל!" צעקה בפאניקה. "איך אני יכל להאמין לך? יש פה עובדות.." אמר קצת בפחות ביטחון "התמונות האלה רק מראות שהיינו ביחד, לא שהתנשקנו" והיא התחילה לבכות בקול רם. "אתה הבטחת! הבטת שתבטח בי!" היא צעקה ביאוש "אני נשבעת לך בחיים שלי שלא הייתי בוגדת בך!" היא המשיכה לצעוק ולבכות יותר ויותר "אני יכולה להוכיח לך שזה לא קרה!" היא עדיין צעקה "שאנון...אני..." כעט הוא ממש לחש ובקושי היה אפשר לשמוע אותו בין הצעקות שלה. "אתה הבטחת לי! הבטחת כלומר נתת לי את המילה שלך! אתה לא בטחת בי ותראה מה קרה עכשיו!" בכתה. "אתה הרסת את זה רק בגלל האגו המטומטם שלך שבכלל לא נפגע!" הא עדיין בכתה והוציאה שיעול כבר פה ושם. "שאנון אני באמת מצטער..." אמר בקול חלש.הוא בא לחבק אותה אבל היא נרתעה בגועל. "אני ממש מצטער...את צודקת.." הוא הסתכל אל עיניה הירוקות שכעט היו מעוטרות בצבע אדום מסביב. "אני כל כך מצטער, את צודקת. אני לא מאמין שהרסתי את זה!" דמעה נשרה מפניו. "את תוכלי לסלוח לי ולחזור אליי?" אמר בקול שבור "איך אני אוכל?! אני שונאת אותך!" הוא התקרב אליה. "אל תיגע בי!, אני לא מאמינה שאתה היית הפעם הראשונה שלי. עד שבאמת אהבתי מישהו, אתה הרסת את זה!" המילים האלה צרבו לו בראש. הוא לא היה יכל לענות לה. הקול לא יצא. "טוב..אני חושבת שאני אזוז" אמרה עדיין בוכה. "חכי.." הצליח להוציא מילה מפיו, "אני באמת מצטער שאנון! אני אוהב אותך!" כעט הוא בכה. "תעזוב אותי! תהנה לך עם החברה החדשה שלך שדרך אגב אמרה לרנואד השכן שלי להתחיל איתי, יש לכם אופי מאוד דומה, אתם דווקא מתאימים." אמרה מתוך בכי ורצה אל ביתה. 'אני לא מאמינה שהוא עשה את זה, שהיא צילמה, היא דחפה את האף שלה לעניינים שהם לא שלה! יכלנו להיות מאושרים ביחד! אבל לא הוא היה חייב להרוס את זה!' היא בכתה ובכתה. הדמעות לא הפסיקו. היא הגיעה לביתה. היא רצתה שסטפאן ירוץ אחריה. אבל היא ידעה שזה לא יקרה. רנואד תפס אותה במבטו. "שאנון?! מה קרה לך?!" צעק ורץ לעברה. הוא הגיע אל מפתן ביתה, היא עדיין בכתה. היא עדיין לא יכלה לדבר. הוא חיבק אותה חזק ואמר תוך כדי "די..אל תדאגי..אני פה בישבילך..אל תבכי." היא לא יכלה להפסיק. היא היתה שבורה מדי. היא לא האמינה, שהאדם שאותו אהבה יותר מכל, בגד בה ככה. הביטחון העצמי שלה השתנה ב180 מעלות. היא לא סמכה יותר על אף אחד חוץ מחבריה הקרובים. רנואד המשיך לחבק אותה עד שנרגעה. היא הרגישה בטוחה מכל פגע בזרועותיו אבל עדיין לא רצתה לסמוך עליו. היא לא הכירה אותו טוב מספיק. הם הלכו לגינת ביתה של שאנון והתיישבו ליד השולחנות העגולים מעץ. היא ישבה מולו והוא החזיק את ידיה. "עכשיו שנרגעת את רוצה לספר לי מה קרה?" שאל בקול רך ועדין. שאנון אהבה את זה שהוא נחמד אליה. הוא תמיד היה נחמד אליה. היא עדיין שתקה. "תראי, את גם שכנה שלי וגם חברה טובה שלי ואני דואג לך, באמת שכן." אמר בדאגה. "א..אני וסטפאן ר..רבנו, והוא ב..בגד ב..בי כי הוא ח..חשב שאני ב..בגדתי ב..בו" אמרה בקול חלוש. "בגללי?!?!?!" נלחץ רנואד, "לא...בגלל לוטי." פסקה שאנון. "הבנתי...את רוצה לספר לי עוד או שאני אעזוב אותך לנפשך?" חייך אליה. "אל תיעלב..אבל אני מעדיפה להיות לבד" אמרה והשפילה את ראשה. "אני מבין" אמר מחייך אליה קלות. הוא עדיין החזיק את ידיה. היא לא התנגדה. לפתע אימה נכנסה "אני בבית שושי!" אמרה בעברית גרועה מאוד. "אוי סליחה..אני מפריעה?" אמרה כעט באנגלית. "לא, בדיוק עזבתי, טוב שאנון רק תזכרי שלא משנה מה אני תמיד פה בישבילך.." אמר ונשק לה על מצחה. "ביי..אה כן ורנואד" אמרה "כן?" הוא הסתובב אליה "תודה.." לחשה וניסתה לחייך. הוא חייך ויצא מהבית."אוו פיספסתי פה משהו?" אמרה אימה. אמא של שאנון היתה מהאימהות הצעירות וההיפראקטיביות. היא התלבשה כמו בחורה בת 20 ותמיד לבשה בגדים יפים ומושקעים. גם בגדי מעצבים היו לה בשפע. היא, שלא כמו שאנון היתה בלונדינית טבעית ושיער חלק שגלש לה עד אחרי הכתפיים. עיניה היו בצבע כחול שגם לא כמו עיניה של שאנון. אבל הפנים היו דומות ביותר. לשתיהן היו פנים נאות מאוד. כשהיו הולכות שתיהן ברחוב היו חושבים שהן אחיות.

"לא אמא לא פיספסת כלום.." אמרה שאנון בשקט "אז מה קרה? בכית?" הסתכלה על ביתה במבט תוהה. "לא..." אמרה חלש. "נו..שפכי או שתקבלי מכות" חייכה אל שאנון. "אוקי..." אמרה שאנון "סטפאן בגד בי.." אמרה והשפילה את ראשה. אימה הסתכלה עליה המומה. "מה?! אבל איך?! הוא לא היה הפעם הראשונה שלך?!" התפלאה אימה. "כן.." לחשה שאנון והתחילה למרר בבכי. היא סיפרה לאימה את הסיפור המלא. כשסיימה היא חיבקה אותה חזק ואמרה "אל תדאגי אני בטוחה שתמצאי מישהו שיאהב אותך, מכוערת, חח כמו האמא הזקנה והשמנה שלך" צחקה "אויש תשתקי אמא את כוסית ואיזה זקנה?! בת כמה את 35?!" צחקה איתה שאנון. "וואו איך את יודעת לשפר מצברוח" חייכה אילה שאנון. "עכשיו אני צריכה לספר לך משהו" אמרה "דברי" אמרה שאנון "אני...." התחילה להגיד.

ספוילרים:

"אני כל כך שמחה בישבילך!"

"מה זאת אומרת לא?"

"כולם להתפזר! יש פה אדם פצוע!"

"זה עושה לך טוב?!"

"לפחות עכשיו אין לי חבר"