סתם עוד בלוג סיפורים[:

הממ אוקי פרק 12 קריאה נעימה

פרק 12

שאנון יצאה מהמקלחת רעננה. היא הוסיפה עצים לאח והדליקה את הטלוויזיה. היא לא שמה לב על איזה ערוץ פתחה. היא ראתה את התמונה של טום עם עוד כמה אנשים על המסך.'טום?'חשבה. 'מה הוא עושה שם?' לפתע התמונה נעלמה וכעט אישה נאה ובלונדינית דיברה אל המצלמה."שלום כאן גייל בונהאם, היום, בשעה 20:45 קרס ביל קאוליץ הסולן של הלהקה הגרמנית המצליחה טוקיו הוטל בזמן שהותם פה באנגליה." היא סיימה את המשפט 'טוקיו הוטל?' חשבה שאנון.

"מקורות אומרים שהוא ברח מעדר של מעריצות ונפל במדרגות בבית המלון "ריטס" שבמרכז לונדון. הוא הוברח לבית החולים 'האמרסמית''שבמרכז מערב לונדון. עוד פרטים לא ידועים על מצבו בינתיים. אחיו טום קאוליץ הגיטריסט של הלהקה לא מוכן למסור פרטים נוספים" פסקה הקריינית. 'הגיטריסט של הלהקה?'  "אנחנו פה עם מעריצה..." "מושבעת!" הוסיפה המעריצה מהר. "...של טוקיו הוטל" המשיכה הקריינית. "מה את אומרת על המקרה הזה?" שאלה את הילדה שנראתה כבת 14. "אני חושבת שזה ממש חבל ושאני מקווה שההופעה פה לא תתבטל בגלל זה ואני אוהבת אותך טום קאוליץ! תעשה לי ילד! ו..." אמרה הילדה במהירות ובהתרגשות עד שהקריינית לקחה ממנה את המיקרופון "אוקי..וזהו זה להיום, עוד פרטים על מצבו של ביל קאוליץ בהמשך, להתראות ולילה טוב" סיימה הקריינית.

'אוקי מה זה היה עכשיו?, מה טום עושה בטלוויזיה ומה זה 'טוקיו הוטל'? הוא אמר לי שיש לו איזה הרכב, אבל סתם הרכב זאת לא להקה מצליחה כמו שהם אמרו'

היא שקעה במחשבות רבות על מה שראתה עכשיו. היא לא עיכלה את זה. טום, זה שהתחיל איתה, איתה, הוא גיטריסט של להקה ידועה בכל העולם. היא היתה בשוק.

...........................................................................................................................................................

'הראש...' ביל קם לאט לאט. מה אני עושה פה? חשב. מי זה פה לידי? טום? זה טום? "טום.."לחש ביל בקול צרוד שבקושי היה אפשר לשמוע. "ביל!" קרא טום בקול צרוד מעייפות "התעוררת! סוף סוף!" קרא וחיבק את אחיו הכי חזק שרק היה יכל. "כל כך דאגתי לך!" אמר ועיניו נצצו. כמובן שהוא לא הראה את זה לביל. "מ..מה קרה?" שאל ביל עדיין לוחש. "מעריצות רדפו אחריך ונפלת על הראש, הרופא אומר שהיה לך זעזוע מוח קל" נכנס כעט גיאורג לחדר סוגר את הדלת מאחוריו. "באיזה בית חולים אני?" שאל ביל מהורהר כאילו זה היה הדבר הכי חשוב עכשיו. "אממ...משהו עם האמר..לא זוכר.." גירד גיאורג את ראשו. "היי גיאורג! אתה לא עשית עם המחליק!" אמר ביל בשמחה כאילו זה היה מה שהעיר אותו לחיים. "כן..נשארנו פה כל הלילה, כל הזמן הרחקנו מעריצות משוגעות..וירד גשם..אתה יודע בכל זאת אנגליה.." אמר גיאורג בקול עייף. היו לו ולטום עיגולים שחורים מתחת לעיניים. "ו..איפה גוסטב?" אמר ביל מבולבל "הוא ישן על הכיסאות בחוץ" אמר טום ביובש. הם ישבו בשקט כמה רגעים, טום הרגיש כאילו לא ראה את אחיו הרבה מאוד זמן למרות שהוא היה איתו כמעט כל הזמן. "אז..." אמר ביל אחרי כמה רגעים של שקט. "מתי משחררים אותי?" טום השפיל את ראשו וגיאורג הסתכל הצידה אל החלון. "נו..שאלתי אתכם שאלה.." אמר ביל בחוסר סבלנות. הם עדיין לא ענו. "אוקי..אני כנראה אצטרך לברר בעצמי" אמר וקם על רגליו. כאשר קם תקפה אותו סחרחורת עזה והוא התיישב לאט. "או שלא..." מלמל. "תראה ביל, הרופא אמר שהוא עדיין לא יודע, אתה צריך להישאר פה עוד כמה ימים לבדיקות ולהתאוששות" אמר טום והסתכל על אחיו במבט מודאג. גיאורג עדיין הסתכל על החלון. "הבנתי.." לחש ביל. "טוב בכל מקרה..לפחות המיטות פה נוחות" חייך ביל חיוך מזויף "ועכשיו אם תסלחו לי..אני רוצה לישון, אתם יודעים, כדי להחלים מהר יותר" אמר ביל עדיין מחייך חיוך מוגזם ומזוייף. גיאורג קם מהר ויצא. טום קם על רגליו ולחש לביל "אל תדאג..אתה לא תישאר פה הרבה זמן" אמר ויצא. מחוץ לחדר גוסטב עדיין ישן על אחד מספסלי ההמתנה. "מסכן...הוא עבד קשה היום הא?" אמר גיאורג, "כן אה.." הוסיף טום מהורהר. "רוצה קפה?" שאל גיאורג את טום. טום לא השיב לו, הוא הסתכל על נקודה מסוימת בקיר ולא הניד עפעף. "טום?..טווווום? על מה אתה חושב שם?" אמר גיאורג. טום עדיין לא ענה לו. "על מה אתה מסתכל שם?" אמר והסתכל על אותה נקודה. "אין שם כלום" אמר תוהה על מה הוא מסתכל שם. "טוב בכל מקרה אני הולך לקנות קפה לשנינו אם אתה רוצה" והוא קם והלך. טום חשב על שאנון. היא לא יצאה לו מהראש מאז שפגש אותה. העובדה שהיה לה חבר שהיתה נאמנה לו תיסכלה אותו. הוא היה תמיד אחד של סטוצים, מישהי אף פעם לא היתה נתקעת לו בראש. ואם כן הוא היה זוכר רק חלק מסוים מהגוף שלה לא הפנים. הוא נזכר בחיוך שלה, ומשום מה העובדה שהיא היתה נאמנה כל כך ואמיתית כל כך רק זקפה לזכותה נקודות וגרמה לו לחבב אותה יותר ויותר. הוא זכר איך הוא החמיא לה בשנייה הראשונה שראה אותה, ואיך חבר שלה התעצבן עליו. הוא נאנח. גיאורג הגיע עם 2 כוסות קפה וניער אותו מהחלום בהקיץ שלו. "תראה לי סימני חיים לפני שני נותן לך קפה" אמר גיאורג "אעה?" תהה טום לא מבין מה גיאורג רוצה ממנו "זה טוב מספיק, תגיד לקחת סמים או משהו?" אמר גיאורג מרים גבה "כי כאילו אני יודע שאתה שותה וזה..אתה נראית לי ממש מסטול" אמר "על מה אתה מדבר?" אמר טום "סתם..חשבת חזק עכשיו, קראתי לך שעות ולא שמת לב" אמר גיאורג בנימה מודאגת. "אה..סתם..חשבתי קצת..מצטער" אמר והשפיל את ראשו. גיאורג התקרב אליו קצת יותר ושם יד על כתפו של טום "אל תדאג בקשר לביל..הוא ישתחרר עוד כמה ימים במקרה הכי טוב, ובוא נקווה שככה יהיה" אמר גיאורג. "תודה אחי.." אמר טום. גיאורג נתן לו את הקפה והלך לאנשהו. 'בטח הולך לשירותים..' חשב טום. הוא לגם מהקפה קצת ואז שמע קול חלש לידו. זה היה גוסטב שכרגע התעורר. "אני יודע על מה חשבת.." חייך גוסטב. "מה?" אמר טום לא מבין "חשבת עליה...אתה באמת רוצה אותה הא?" חייך גוסטב "על מי?" אמר טום כאילו הוא לא יודע על גוסטב מדבר. "על זאת שסיפרת עליה, מהחבורה הזאת של החבר שלך..זאת שאמרת שיש לה חבר וכו'..." אמר גוסטב עדיין מחייך. "גוסטב תחזור לישון" אמר טום באדישות. הוא סיים את הקפה וקם לזרוק את הקפה לפח.  הוא ראה כמה אחיות צעירות עוברות כל הזמן. 'נייס' חשב טום. הוא ניגש לאחת. "שלום" אמר מחייך "סליחה אני מכירה אותך?" אמרה מרימה גבה. "אני טום קאוליץ" אמר ולחץ את ידה, "ושמך הוא...?" "סרינה..סרינה בראדפורד" אמרה, עדיין לא מבינה. "איזה שם יפה" אמר ושיחק עם הסיידליפ סורק את גופה בעניין רב. הוא חייך אליה ולפתע היא הבינה את הרמז וחייכה אליו. היא היתה אישה יפהפיה. היה לה שיער חום כהה גלי שכעט היה אסוף בקוקו שהחמיא לה מאוד. עיניה היו חומות אך צורתן מיוחדת. היא היתה מאופרת בקפידה ובגדיה מסודרים מאוד. "אתה רוצה אולי להזמין אותי לקפה?" שאלה וקרצה לו. "אוהו, רוצה זה בלשון המעטה" אמר עדיין סורק אותה ומשחק עם הסיידליפ. הם עלו במעלית והיא לקחה אותו לחדר גבוה וריק. "אל תדאג פה לא יראו או ישמעו אותנו" היא אמרה בחיוך וסגרה את דלת החדר.

ספויילרים:

"סתם בזבוז זמן"

"מ-א-ו-ה-ב"

"תתבישו לכם!"

"כבר עברת הלאה אני רואה"

"אולי לא מהשמים אבל אולי מגרמניה?"