סתם עוד בלוג סיפורים[:

מי רוצה לעצב לי את הבלוג? מישהו? הצעות? אוקי אוקי אל תתנפלו עליי אחד אחד!

חחח סתם סתם, אבל מי שבכל זאת מתנדבת, שתגיד><

מישהו יודע איך מעיפים את הדבר הזה של ה"לקטע המלא"???

זה מחרפן אותי כל כך Damn

וואו אני במצב רוח טובD:

חחח טוב, קריאה נעימהXDXD

פרק 14

ביל פקח את עיניו בשמחה. מצב רוחו השתפר מן הקצה אל הקצה מאז שאמרו לו בבית החולים שהוא משתחרר יום למחרת. האחות נכנסה לחדר וניתקה אותו מכל המכשירים. את התפרים כבר סיימו אתמול. היתה לו תחבושת מעל הגבה השמאלית. הוא התלבש וצעד בשמחה לקבלה. טום גוסטב וגיאורג חיכו בחוץ כי הם לא רצו להיתקל בסרינה. הוא יצא בשמחה מהדלת של בית החולים והם חיבקו אותו ונסעו בחזרה למלון. באוטו סאקי היה גם "אני מצטער ביל..פעם הבאה אני אהיה יותר אחראי.." אמר נבוך מעט למראה התחבושת שעל מצחו של ביל "לא נורא סאקי..." אמר ביל "חח מעכשיו הוא הבטיח להיות צמוד אלינו כל הזמן" חייב גוסטב מרוצה. הם הגיעו למלון "ריטס" ומחוץ למלון חיכה עדר שלם של מעריצות. ביל וטום שמו משקפי שמש, גוסטב הוריד את הכובע כדי שיסתיר את פניו וגיאורג הסתיר את פניו בעזרת שיערו הארוך. הם ידעו שזה לא יעזור בכלל אבל הם עשו זאת בכל זאת. הם הלכו מאחורי סאקי שפילס את דרכם לעבר הכניסה. המעריצות התנפלו ושלחו ידיים ואחת אפילו לקחה לגוסטב את הכובע. הוא הסתובב לראות מי לקחה לו את הכובע עד שגיאורג משך אותו וצעק לו בין גל ההמון "תעזוב את זה עכשיו!" והם המשיכו ללכת. הם הגיעו בבטחה אל תוך המלון שם הם חזרו לסוויטת ארבעת החדרים שלהם. ביל, כצפוי שקע בשינה עמוקה, גוסטב הלך לבריכה וגיאורג לאכול. רק טום נשאר באפס מעשה. הוא עדיין חשב על שאנון. אבל הוא לא ידע איך להשיג אותה, הוא גם לא ידע אם הוא רוצה, מכיוון שהיתה תפוסה הוא פחד לסכסך בינה לבין חבר שלה, 'למרות שאם הם יפרדו אז יהיה לי סיכוי, אבל מה אם הם ייפרדו בגללי? אני לא אוכל לסלוח לעצמי' חשב בתסכול. הוא שכב על מיטתו, היא לא עזבה את מחשבותיו. 'מה כל כך מיוחד בה? יש המון בנות חמודות ורגישות כמוה, ויש לא מעט..כבר הספקתי לפגוש כמה כאלה בחיים שלי...מה כל כך מיחד אותה מהאחרות שכל כך מושך אותי?' טוב לא יכל למצוא לעצמו תשובות. הוא לא שמע קולות מחוץ לחדרו, היה שקט מוחלט. הוא שקע במחשבות, הוא חשב שיירדם, או ניסה לפחות, אבל זה פשוט לא קרה. אני משתגע..חשב.

...........................................................................................................................................................

הערב הגיע ושאנון חזרה מבית הספר. אביה היה כבר בבית לבוש יפה וכך גם אימה. "יאללה שוש, מקלחת, מהר." אמרה אימה בזמן שסידרה את העגיל שהיה לה באף. "תתחדשי.." אמרה שאנון באדישות ועלתה למקלחת. היא היתה מצוברחת, אבל לא בגלל סטפאן. היא כבר לא שמה לב אליו. החבורה כמעט התפרקה כבר בגלל מה שקרה. היתה לה הזדמנות להציל את זה, אבל היא לא ידעה אם היא רצתה. היה גם עוד משהו שהיה חסר לה. יותר צורך כזה. משיכה לא מובנת. היא רצתה אותו. כל כך רצתה. אבל הוא לא ניסה להשיג אותה. היא ידעה שהוא פלייר

[player]

אבל בכל זאת..והכתבה הזאת שהיתה בטלוויזיה, 'למה הוא לא סיפר לי?, הרי אם הוא רצה להתחיל איתי הוא היה בטח מספר כדי להרשים אותי או משהו..כמו כל בן נורמאלי וילדותי' חשבה וגיחחה מעט. היא שמעה צעקות מלמטה "שאנון! אנחנו רוצים לצאת תזדרזי!" מסכנה אמא..אני חושבת עכשיו על מישהו שאני לא מכירה בכלל בזמן שאמא צריכה לספר לאבא שלי שהיא בהריון..אני יותר מדי מעופפת' היא התארגנה והם יצאו לדרך.

...........................................................................................................................................................

"אולי נצא היום לאכול?" אמר ביל כשהם ישבו בתוך הסוויטה אך מחוץ לחדרים עצמם. גיאורג בדיוק כיוון את הבס שלו. וגוסטב סתם עשה פעלולים עם מקלות התופים שלו. "לי לא אכפת.." אמר גוסטב עם מבט מורם למעלה בזמן שהמקלות מתעופפים באוויר ואז תופס אותם. "בכיף, אין מה לעשות במילא ומי אני שאתנגד לאוכל?" זרק גיאורג עסוק בבס שלו. "איפה טום עכשיו?!" אמר ביל בחוסר סבלנות "פה" אמר טום מרים את ידו ויוצא מחדרו. "או סופסוף הפסקת לחלום בהקיץ" קרץ לו גיאורג "גיאורג תסתום נמאס לי מהשטויות האלה כבר!" גער טום. "טוב טוב תירגע אנחנו יוצאים לאכול עכשיו" אמר גיאורג "הא נחמד..לאן?" אמר טום "אממ לא יודע...לאן בא לכם?" שאל ביל. טום כרגע נזכר ששאנון גרה בגולדרס גרין. אם הוא רק יזכור בדיוק את שם הרחוב או רק יזהה את האיזור או את הבית עצמו אולי הוא יצליח לראות אותה. "בואו נלך לגולדרס גרין!" התפרץ טום "טוב טוב, תירגע רק שלא תשבור פה משהו.." אמר גוסטב. הבנים התארגנו ויצאו.

הם הגיעו למסעדה מפוארת יחסית בגולדרס גרין. המארחת הושיבה אותם. טום נשען אחורה עם הכיסא, ידיו היו מאחורי ראשו וקיסם היה תקוע לו בפה. כל האחרים הסתכלו בתפריט ורק הוא היה מרוכז בדברים אחרים לגמרי. הוא ראה נערה יפה מאוד נכנסת אחרי מי שהיו כנראה ההורים שלה או האחים שלה. הם נראו צעירים מאוד. האישה היתה בלונדינית והיא לבשה שמלת מיני קצרה בצבע שחור, הגבר לבש חליפה. החלק העליון היה לבן והחלק התחתון שחור, והיתה לו עניבת פרפר שחורה. הוא התמקד בנערה שהלכה אחריהם. היא לבשה סקיני ג'ינס כהה מעל גופיה בצבע כרם ומעל סריג בצבע חום טיפה בהיר. שיערה היה פזור ויפה, הוא היה חלק לגמרי, בלי שום פגם. פשוט מושלם, הוא היה יכל לראות את עיניה הירוקות. הוא ראה ששמה איפור קל. המשפחה הזו ישבה שולחן מאחוריהם.'הו..סופסוף משהו מעניין..' חשב טום מוציא חיוך קטנטן. הוא הגניב מבט אחורה,רגע..הילדה הזאת..', הוא עדיין לא ראה אותם טוב כל כך טוב...

ספויילרים:

"הללויה!"

"זאת היא.."

"היא חייבת לזכור אותי"

"בבקשה שהוא לא יהיה אנטישמי!"

"מצטער לא התכוונתי"