סתם עוד בלוג סיפורים[:

אני ממש מצטערת על העיכוב, כל העומס הזה דאמ.

טוב, אז הנה הפרק! קריאה נעימה![:

פרק 15

הוא הגניב מבטח אחורה, הוא עדיין לא ראה אותם טוב כל כך טוב. "טוב, אני הולך לשירותים" אמר טום ובא לקום, "אבל רגע לא הזמנת כלום" אמר ביל, "עזוב תזמין לי מה שאתה מזמין לעצמך" אמר טום והלך לכיוון השירותים. הוא עבר את השולחן שהיה מאחוריהם. 'זאת היא..' חשב, היא היתה מרוכזת בשיחה עם ההורים שלה או האחים שלה., טום לא ידע להגדיר אם הם באמת אחים או הורים כי הם נראו כה צעירים. 'אין מצב שזאת אמא שלה...היא לא נראית כמו מישהי שעברה לידה, אבל היא כל כך דומה לשאנון' לפתע הוא שמע שפה ששמע בעבר אבל לא ידע לזהות איזו שפה זו. 'איזו שפה הם מדברים? מאיפה הם? מי אלה בכלל? אולי מי שמדבר איתה שם זה חבר שלה? לא, יש לה כבר חבר, טבמל...אבל הוא מאוד דומה לה..אולי אח?.' הירהר טום. 'אוקי טום תתעשט כבר!' הוא שטף את פניו. הוא יצא מהשירותים. כשעבר את השולחן של שאנון ומשפחתה הלך לאט, בכוונה כדי שאולי איכשהו היא תבחין בו או תזכור אותו. אבל היא לא שמה לב שהוא היה שם בכלל. היא היתה מרוכזת בשיחה, כך הוא ראה זאת. הוא רק לא ידע שהיא רק מהנהנת ובאותו זמן חושבת עליו. הוא התיישב בשקט בשולחן שלו. "נו איך היה?, הכל יצא בקלות?" אמר גיוארג "אויש תסתום כבר אין לי מצברוח..." אמר טום בשקט. "טום, אתה בסדר? אתה לא נראה טוב..." אמר גוסטב בדאגה. "א..אני בסדר רק טיפה בחילה.." שיקר טום. הוא כל כך רצה ללכת לדבר עם שאנון, אבל לא היה לו נעים, לא רק מההורים, אולי היא לא זכרה אותו? 'היא חייבת לזכור אותי...' חשב. האוכל עדיין לא הגיע, גם שלה לא. הוא התנדנד אחורה שוב עם הידיים מאוחרי עורפו. הוא ניסה להסתכל אחורה, אך לא רצה ליפול. הוא החליט לקום שוב לשירותים. הוא היה חייב שהיא תשים לב אליו, רק שיהיה לו תירוץ אחד קטן להיתקל בה איכשהו. הוא כל כך רצה להשיג את המספר שלה הערב.הוא שכח את העובדה שיש לה חבר. [הוא לא ידע שהם נפרדו] הוא ידע שבגלל השיחה שלהם בבית הקפה היא לא בוטחת בוא כל כך. זה הפריע לו מאוד, ובגלל זה רצה ליצור איתה קשר,להתחבר אליה, להכיר אותה. זאת היתה הפעם הראשונה שהוא התביש לגשת לבת. הוא הלך שוב לשירותים ושטף את הפנים. הוא הסתכל במראה, 'אני באמת די חיוור' חשב. 'וואו חח אני עובר את כל זה בישביל בת, בדרך כלל הן אלה שעוברות דברים כאלה בגללי, חחח כדאי שזה באמת יהיה שווה את זה' צחק צחוק מבואס ויצא. הוא הסתכל לצדדים, הוא לא ראה אותה. הוא לא שם לב לאן הוא הולך עד שהתנגש במשהו. ולפי הצעקות זה היה מישהו או יותר נכון מישהי. "אחח! תראה לאן אתה הולך!" היא אמרה, "א..אני מצטער.." אמר במבוכה. הוא לא ראה מי זאת והיא לא ראתה מי זה. הם שניהם הסתכלו לצדדים. "אני באמת מצטער לא התכוונתי.." הוא הפנה מבט "שאנון?!" הוא הסתכל על פניה. היא היתה יפהפיה. כמו תמיד חשב וחייך. "טום!" היא הסתכלה עליו וחייכה. הם התחבקו. היא היתה מאושרת כל כך. סוף סוף אני פוגשת אותו ואפילו במקרה! איך נקרא לזה? גורל או מזל? הממ לעזאזל עם זה, שניהם' היא חשבה. הם הסתכלו אחד על השניה. "אממ..אז נתראה?" אמרה בחוסר חשק, היא רצתה להישאר איתו עד סוף הערב הזה אבל גם לא רצתה שיראה סימני התלהבות מסוימים כדי שלא יקבל עליה רושם מוטעה. היא לא רצתה לעזוב עכשיו ועוד אחרי כל כך הרבה זמן [ככה זה נראה לה לפחות] שלא ראתה אותו וציפתה שהוא יעשה צעד כלשהו כדי להשיג אותה איכשהו. "לא חכי!" הוא אמר מהר, חיוך עלה פניה "כן?" היא הסתכלה עליו במבט כביכל לא מבין. "אממ..מה שלומך?" הוא הזיע. "איתי הכל מעולה" ציחקקה. "איך עם החבר? הכל טוב?" אמר טיפה בלחץ "חבר? איזה חבר?" היא הסתכלה עליו ובתוכה היא צהלה מרוב שמחה. "אה..הסת' הזה נו.." אמר "אה סטפאן...נפרדנו..הוא בגד בי סיפור ארוך" אמרה עדיין מחייכת. טום היה מאושר עד הגג. "א..אני מצטער.." אמר, למרות שלא התכוון לכך. "חח אני לא...זה בסדר.." אמרה. היא שמעה את אבא שלה קורא לה "שני! בואי לפה!" 'עוד פעם השפה הזאת..מה זה ערבית? לא זה דומה..אבל לא..' הוא תהה "איזה שפה הוא דיבר עכשיו?" אמר טום בפליאה, "עברית.." היא נלחצה "י..יש בעיה?" אמרה טיפה לחוצה . בבקשה שלא יהיה אנטישמי, אלוהים בבקשה שלא יהיה אנטישמי! היא התפללה בליבה. "האא, עברית נכון...הופענו בישראל פעם.." חייך אליה נבוך, חח אני חייבת לזכור שלא כל הגרמנים הם אנטישמים, כמו שאמרתי לג'ולין, מפגרת שכמוני היא חשבה, לפתע היא נזכרה במה שראתה בטלוויזיה "אה נכון ובקשר לזה..." היא התחילה לדבר "טום! מה נהיית לי אנורקסית? בדרך כלל במסעדות אתה מתנהג כמו ילד בוא לאכול!" צעק גיאורג בגרמנית , טום היה נבוך, שוכח ששאנון לא יודעת גרמנית. "טוב נראה לי שהם רוצים שתחזור אליהם.." אמרה שאנון נבוכה. "אממ כן חח.." הוא גירד בראשו. "טוב אני נראה לי גם אחזור לשולחן שלי.." אמרה עוד פעם בחוסר חשק, זה היה קצר.. היא התייפחה. "חכי!" הוא שוב אמר, היא חייכה לעצמה והסתובבה "כן?" חייכה אליו "אממ..חשבתי..אממ..אולי את..רוצה..אממ לצאת מתישהו..שנינו?" שאל נבוך, מתפלל שתיתן לו תשובה חיובית. הללויה!!!!!!!! היא צהלה בתוכה. "בטח.."אמרה מצחקקת "אז..אני יכל את המספר שלך? את יודעת..כדי שאני אוכל איכשהו להשיג אותך ולדבר איתך כדי שנקבע ו.." התחיל למלמל "776...אתה רושם? " היא צחקה "אה אממ..כן " אמר מעט נבוך. הוא הוציא את הפלאפון שלו ורשם את המספר שהיא הכתיבה לו."תתקשר אליי מחר בערב או בצהריים, ואם אני לא עונה אני תמיד אחזור אליך" חייכה וחזרה לשולחן. היא היתה מרוצה. גם הוא חזר לשולחן. הוא היה שמח כל כך סוף סוף..חשב לעצמו "מה אתה כולך מחייך?" אמר ביל "האוכל שלך כבר כמעט נגמר מרוב שחיכינו לך, היינו רעבים אתה יודע.." אמר גיאורג. "זה בסדר שמנים, אני לא כל כך רעב במילא" הכריז בשמחה "חח אני רואה שחזר לך הצבע" אמר גוסטב בחיוך. אחרי שהוא ושאנון החליפו פלאפונים, טום שוב היה היפר אקטיבי ברמות שרק הוא היה יכל להגיע אליהן. הוא דיבר בהתלהבות ולא הפסיק לזוז ולהתגרות בגיאורג כל הזמן, נהנה מכל טיפת עצבים של גיאורג ביל וגוסטב כרגיל התגלגלו מצחוק, עד שהחל קרב הירידות הרגיל שלהם. הם ירדו אחד על השני עד שהגיע תורו של גיאורג, "אז מה שמעתי טום..אתה מאוהב הא?, מי זאת זאתי שנתנה לך את המספר שלה?" אמר גיאורג בחיוך, ביל התסכל על טום בתדהמה ואז צחק צחוק מתגלגל. "אני לא מאוהב בה" אמר כאילו שאלו אותו כרגע את השאלה הכי מטופשת בכל ההיסטוריה של היקום הזה, "אני אף פעם לא מתאהב.." אמר טום בשקט 'האומנם?...'

"מי זה היה?" אמרה אימה של שאנון ועשתה גבות. "ידיד" פסקה בחיוך ושתתה את המיץ שהוגש לה לפני דקות אחדות."פרטי נמקי והביעי דוגמאות" צחקה אימה. "סקס, סמים ונורה ג'ונס" אמרה שאנון משועשעת "בטוחה?" היא המשיכה "כן אמא!" אמרה שאנון שכעט נשמע בקולה זיק של כעס בקולה "טוב טוב..תירגעי" אמרה בטון של ילדה קטנה. "חחח תעזבי אותה אביגייל" אמר אביה של שאנון. האוכל בדיוק הגיע. מעולה חשבה אביגייל אימה של שאנון. שלושתם התחילו לאכול. "אז...מה רציתן לספר לי?" אמר בחיוך תחמני. שאנון השתעלה "מה?! איך ידעת שאנחנו רוצות לספר לך משהו?" התפלאה, "הממ..בואו נחשוב, מסעדה יוקרתית, הרבה אוכל ולכלול את העובדה ששמעתי אתכן מתכננות מתי תספרו לי את ה'דבר'" אמר משועשע אוקי לפי הטון שלו הוא לא יודע עדיין חשבה אביגייל. היא הסתכלה על שאנון, שאנון הסתכלה עליה ומהמבט שאימה נעצה בה היא כבר הבינה מה היא רוצה להגיד. "אהמ. אבא..אז בכל מקרה אמא רוצה לספר לך משהו" אמרה בחיוך מזויף "אממ..אוקי..כן.." אביגייל גימגמה. "נו? כבר סיקרנתן אותי.." אמר בחיוך. אוקי הנה זה בא..חשבו אביגייל ושאנון. "אוקי..אהמ." היא התחילה, "ג'וליאן..אני עומדת לספר לך משהו מאוד רציני עכשיו" אמרה אביגייל לאט. שאנון נעצה בה מבט והחזיקה אצבעות מתחת לשולחן.  בבקשה, בבקשה שלא יגיב מוזר.. "אוקיי..זה לא קל בישבילי אז אני מקווה שתקל עליי.." אמרה מתוחה, "נו אני כבר במטח!" אמר ג'וליאן בהתרגשות. "אהמ..אוקי..אז אני בהריון" אמרה אביגייל ואז עצמה את עינייה. היתה שתיקה של כמה שניות "וואו.." פלט מהפר את השתיקה המביכה שנוצרה, משחרר טיפה את העניבה שלו. "נו אז?" אמרה שאנון בהתרגשות "מה אתה אומר?!"

"אני..." התחיל להגיד אבל פתאום נשמעה צרחה.

ספויילרים:

"רופא! יש פה רופא?!"

"לא מפגרת מה את עושה?!"

"מה אתה אומר?"

"היא באה איתנו"

"אני..."