סתם עוד בלוג סיפורים[:

הנה פרק 21 את הפרק הזה דווקא הכי פחות אהבתי><

הפרק הראשון של הסיפור החדש מוכן. חח אני לא הולכת לפרסם אותו

עד שאני גומרת את הסיפור הזה, אבל זה כל כך דורש!! יש לי המון רעיונות!!

בקרוב פוסט דמויות [יעני תמונות שלהם^^]

פרק 21

סטפאן פתח את הדלת. בכניסה עמדו חברים שלהם מהשכבה שהוא לא ידע שג'ייס הזמין בכלל.

"היי סטפאן מה נשמע?!" אמרה נערה בשם מקנזי בהתלהבות. היא היתה אמריקאית והיה אפשר לשמוע את זה במבטא המתגלגל שלה. הרגליים שלה היו מעט רחבות אבל חוץ מזה היא היתה בחורה יפה. שיערה היה חום כהה ואסוף ברישול בקוקו.

"אממ..הכל מעולה" אמר מעט בהקלה. הוא היה אסיר תודה לכך שעוד אנשים באו. כל החבורה התחילה לעשות לו ריגשות אשם והוא התחיל להרגיש לא בנוח כל פעם שהוא היה ליד או עם לוטי.

"אה..בואו תיכנסו!" אמר לאחר כמה רגעי השתאות.

מקנזי נכנסה אחרי נכנסו אש, קובי, קרולה, היידי, סטפי, סת', רנואד [כמובן], פיטר, אנטוני, סאלי, אדוארד, אוון, דניאל, מוניקה, מרינה, אוליביה ולין.

סטפאן אמר שלום לכולם והוקל לו לראות הרבה אנשים נכנסים. ובלי קשר, הוא פשוט אהב בילויים כשיש הרבה אנשים, ככה לא היה לו משעמם אף פעם.

"אדו!" קפצה קרלה בשמחה על אדוארד שצעד בחיוך לסלון. הם היו ידידים מאוד טובים. למרות שלא יצא להם להיפגש הרבה הם היו תמיד מדברים אחר הצהריים בטלפון או דרך האינטרנט. אדוארד למד בכתה עם שאנון וג'ייס ולכן היה גם ידיד טוב שלהם. אדוארד היה מטורף על קרלה. עוד מאז שהיא הגיע לאנגליה. כשג'ייס הכיר ביניהם הם מיד התחברו ונהיו ידידים מאוד טובים. היו לו המון הזדמנויות להגיד לה מה הוא מרגיש והוא אפילו אמר לה שהוא מרגיש משהו למישהי מאוד 'מסויימת', אבל יותר מזה הוא לא אמר לה. הוא לא העז להרוס ביניהם את הידידות כי הוא ידע שהיא מאוד רוצה את ג'ייס. הוא יכל לעשות משהו בקשר לזה, לדבר עם ג'ייס. לברר למה הוא אדיש אליה כל הזמן ובעיקר בתקופה הזאת אבל הוא פחד שייצא מזה משהו.הוא כעס על עצמו בגלל זה אבל הוא לא היה יכל לסבול את התחושה שמישהו אחר יהיה עם קרלה.

"מה נשמע? לא ראיתי אותך בימים האחרונים, גם בבצפר את קצת לא עצמך הכל בסדר?" אמר לא מתנתק מהחיבוק החם. הוא היה יכל להישאר ככה כל הערב ואפילו יותר.

"אל תדאג אד..אני בסדר" אמרה ופניה נפלו מעט. הוא בא לשאול אותה משהו אבל אז ארין התנפלה על שניהם

"אדי חמודי!" קראה בהתלהבות ופרעה את שיערו החום הארוך והחלק שכיסה מעט את עיניו החומות.

"אחלה, את יודעת..מנסים להתעלם מבנות קרציות שעושות ככה! בשיער שלך" אמר בחיוך ופרע את שיערה שלה

"היי היי! תיזהר על הראסטה! זה סינטטי טמבל!" אמרה ושניהם צחקו

"איפה שאנון?" אמר

"רוקדת עם ג'ייס שם" אמרה ארין והצביעה לכיוון שאנון, שבדיוק התעייפה והלכה לשתות "יאללה ילד, עוף להגיד מזל טוב" אמרה בקול נוקשה

"כן המפקדת" אמר והלך. קרלה וארין הלכו להגיד שלום לכל שאר האורחים שהגיעו. מזווית העין היא ראתה את לוטי מדברת עם רנואד בצד, מסתכלת לצדדים ואז נותנת לו נשיקה רכה. היא הרגישה את כעסה מפעפע לאט לאט אבל החזיקה את עצמה. היא ראתה את לוטי מתנתקת בשנית, הוא לחש לה משהו ולוטי צחקקה ונישקה אותו שוב. הפעם היא לא יכלה לעצור את עצמה והלכה לכיוונם.

"אממ לוטי..אני יכולה כמה מילים איתך?" אמרה קרלה, מחזיקה את הכעס שלה עמוק עמוק מסתירה את זה בטון ביישני מעט.

"אממ כן בטח.." אמרה לוטי, לא מבינה מה קרלה רוצה. הפעמים היחידות שהיא וקרלה דיברו היו על ג'ייס. וגם אז לוטי תמיד היתה אומרת שהוא היחידי שמפסיד ולא היא [קרלה]. היא היתה מעודדת, מחשלת ומכינה אותה לגרוע מכל. לא בגלל שלוטי היתה בטוחה שלא יקרה כלום אלא בגלל שהיא הכירה בנים כמו ג'ייס. וכמו הרבה מאוד בחורים הוא היה הפכפך והדבר היחידי שלוטי רצתה הוא שקרלה תיפגע. הן עלו שתיהן לחדר של סטפאן. הן התיישבו שתיהן על המיטה

"מה ג'ייס עשה?! אני אכנס בו הוא פדע בך?!" אמרה לפתע לוטי בעצבנות

"אהה..אממ..לא.." עאמרה קרלה בהרם גבה

"טוב, אבל הדבר הכי הכי פצפון שקורה, את מודיעה לי מיד!" אמרה לוטי "רגע, אם לא על זה רצית לדבר..אז על מה כן?" אמרה שוב לא מבינה

"אוקי..זה יהיה לי טיפה קשה להגיד את זה..ואל תקחי את זה בדרך הלא נכונה חס וחלילה" אמרה קרלה בהיסוס "אבל..מה את פאקינג חושבת שאת עושה?!?!?!?!?!?!" היא קראה בכל הכוח ולוטי קפצה המומה. היא אף פעם לא ראתה את קרלה עצבנית כל כך. קרלה אף פעם לא היתה מתרגזת, ואם כן, היו דרושים הרבה כוחות סוס כדי לגרום לכך.

"מ..מה?" אמרה לוטי עדיין מעט בהלם

"אני מדברת על זה שהפרדת בין סטפאן לשאנון.."

"חח הפרדתי..מה עשית מזה.." אמרה לוטי באי נוחות גלויה

"כן הפרדת ביניהם, ועכשיו אני רואה אותך עם רנואד. כאילו, כל הכבוד דרך אגב" אמרה קרלה שוקעת לשנייה בהרהורים על איך לוטי הצליחה להשיג אותו ומיד התעשטה "תראי, עשית הפרד ומשול אבל עכשיו את בכלל לא עם סטפאן..אז בישביל מה זה היה טוב?! את הרסת מערכת יחסים של 4 חודשים! 4 חודשים לוטי!" קרלה היתה מתוסכלת, ודי בצדק. "לוטי, אני מעריכה אותך, באמת, את חברה שלי ואני אוהבת אותך ושלא תשכחי את זה..." לוטי גלגלה את עיניה מתכוננת ל'אבל' שעומד לבוא

"אבל לא עושים דברים כאלה. מילא היית עכשיו עם סטפאן. זה המקסימום שאני עוד אולי איכשהו אוכל לחיות עם זה וגם זה בקושי, אבל את בכלל לא איתו!" אמרה קרלה מגבירה טיפה את קולה

"רגע, אני יכולה להבין פה משהו?" אמרה לפתע לוטי כאילו קרלה לא אמרה כלום "למה באת לפה? כדי להטיף לי? כי אני ממש ממש ממש לא צריכה הטפות" אמרה מחמיצה את פניה כמו ילדה קטנה.

"לא..באתי לשאול אותך, למה? למה את עם רנואד ולא עם סטפאן? למה הפרדת סתם?" אמרה קרלה במבט טיפה מתחנן.

"לא תכננתי את זה..באמת שלא..זה פשוט קרה. אני לא יודעת למה עשיתי את זה לשאנון. כן זה היה מגעיל וכן אני ביצ', וכן אני שונאת אותה ולא, אני לא מצטערת. במובן מסוים את צודקת..."

"במובן מסוים לוטי?! במובן מסוים?! את שמת לב מה אמרת עכשיו?! בטח שאני צודקת!" התפרצה קרלה "דאמ..אני מרגישה כמו בכל הסרטים הקיטשיים האלה..שיש את הרעה שלוקחת את הבן..ואז הוא מבין שהוא בעצם מאוהב במישהי אחרת וחוזר אליה ואת הביצ' מעיפים.." אמרה מעשה את רקותיה בתסכול.

"אוקי נמאס לי!" התפרצה לוטי וקולה רעד "אני לא יכולה יותר!!!!" קרלה לא הבינה מה קורה, מה היא אמרה לא בסדר.

"נמאס לי ששאנון, כמו שאמרת, היא תמיד הדמות התמימה והיפה שכל הבנים רוצים! טום קאוליץ פאקינג התחיל איתה! היא תמיד במרכז העניינים! היא תמיד מקבלת כל מה שרק בא לה! היא לא עברה כלום בחיים! היא ילדונת!! היא איבדה את הבתולין שלה השנה!" אמרה לוטי וכעט היא פרצה בבכי "זה תמיד הולך ככה: 'אוי מה עושים היום? הממ טוב נתקשר לשאנון היא תמיד תדע מה לעשות, כי היא הכי חכמה, היא מושלמת ויפהפיה, היא הרי תמיד תדע לכוון אותנו' פאק! וזה תמיד 'אוי..מסכנה שאנון, למה היא בוכה? אוי בטח לוטי השרמוטה הזאת גרמה לה לבכות כמו תמיד' זה לא פיר! שירדו לי מהגב! היא לא איבדה כלום בחיים שלה! החיים שלה כל כך מושלמים שזה כואב!!" אמרה לוטי, ממרת בבכי.

"היא איבדה את אחותה..." אמרה קרלה בשקט אחרי כמה רגעי שתיקה, אבל לוטי שמעה את זה ורק בכתה חזק יותר. זאת היתה הפעם הראשונה שקרלה ראתה את לוטי נשברת. מראה סימני חולשה.

................

"דייב! בוא לפה שנייה!" צעק ג'ייס מצד אחד של החדר בזמן שכל האורחים רוקדים, אוכלים, שותים אלכוהול ונהנים.

"כן אחי! סליחה, לא שמעתי המוסיקה הזאת עוד תעשה אותי חירש!" צעק לו בחזרה דייב

"בוא, בוא לחדר שלי...אני לא שומע אותך!" צעק ג'ייס

"מה?!"

"פשוט בוא!" אמר ג'ייס וסימן לדייביס לבוא אחריו. הם עלו לקומה השנייה של הבית ובאו להיכנס לחדר של ג'ייס. הם שמעו קולות בכי מבפנים, ג'ייס פתח בזהירות את הדרך וראה את לוטי מכורבלת בתוך עצמה ואת קרלה שמה יד מעודדת על גבה. ג'ייס גלגל עיניים וכשראה שקרלה שלחה לו מבט עצבני הוא סגר את הדלת והלך לחדרו של סטפאן.

"אוקי לא הייתי צריך לראות את זה.." אמר ג'ייס ברוגז "אני לא מסוגל לראות בת בוכה אחי"

"חח כן אה..." אמר "אז..מה רצית להגיד?"

"רציתי לשאול אם הולדן והחברים שלו באים...כולם כבר הגיעו ואני רוצה לעשות שידך" [חחח שידוך]

חייך ג'ייס

"קלטתי אותך אח שלו...אבל אין לי מושג מה הולך עם הולדן...הוא אפילו לא שלח לי אסמס ולא כלום..." אמר דייביס בדאגה

"למה הוא צריך לשלוח לך אסמס? הוא הרי אמר שהוא בא...לא?" אמר ג'ייס והרים גבה

"לא..זה לא זה.." אמר מסתכל על נקודה כלשהי ברצפה. דייביס סיפר לג'ייס מה קרה.

"וואו.." פלט ג'ייס "ממה זה קרה? אתה יודע?" אמר והדליק סיגריה.

"אין לי מושג..תביא לי גם אחת.." אמר ולקח סיגיריה מחפיסת המרלבורו האדום שג'ייס נתן לו. הם יצאו החוצה למרפסת כדי שלא יהיה ריח בחדרו של סטפאן.

.............

למטה אנשים כבר התחילו להתעייף והם הנמיחו את המוסיקה. לוטי וקרלה בדיוק ירדו ורנואד רץ אליהן

"לוטי? הכל בסדר?!" אמר בדאגה

"אל תדאג...היא תהיה בסדר" חייכה קרלה אבל הוא אפילו לא הסתכל עליה, מה שגרם לה טיפה להיעלב. לפתע נשמעה דפיקה בדלת וסטפאן שהזיעה מהריקוד עם לין הלך לפתוח את הדלת. בכניסה עמד הולדן ומאחוריו עוד ארבעה בחורים.

"מה קורה אחי..כנסו..יש אלכוהול אם אתם רוצים" אמר סטפאן. הוא אמר שלום לביל, גיאורג, גוסטב ובלסוף טום. הוא לחת לטום את היד "היי..אני סטפאן.." אמר ואז לחץ טיפה יותר חזק את ידו של טום "ואם אי פעם תפגע בה..אני לא מקנא בך.." לחש לטום והלך. טום נשאר שם מבולבל ואחרי כמה שניות הצטרף לחבריו. להפתעתו ואולי להקלתו אף אחת מהבנות שם לא זיהתה אותו. לא בהתחלה לפחות. ביל הציג את עצמו והפגין ביטחון עצמי נפלא. גיאורג וגוסטב עמדו ליד השולחן עם האלכוהול ודיברו ביניהם ורק טום לא מצא את עצמו. הוא חיפש בעיניו את שאנון, לבסוף הוא מצא אותה. יפה כמו תמיד

"שאנון!" הכריז בחיוך. היא סובבה את ראשה מחפשת את מי שקרא לה. היא ראתה את טום ורצה אליו בחיבוק.

"וואו! מה?! איך ידעת?! מי אמר לך?! הולדן ידע מזה?!" אמרה בבת אחת. אחריו הגיעו גם גוסטב גיאורג הולדן וביל אחרון שטיפה התבייש כי צעק עליה במסעדה.

"הולדן! אתה ארגנת את זה?!" אמרה בהתלהבות

"הממ..לא.." אמר וגירד בראשו.

"טוב בואי תכירי!" אמר טום בהתלהבות "זה גיאורג!" אמר וגיאורג חייך. "זה גוסטב" אמר והצביע לגוסטב

"חח אני מכירה אותך" אמרה ונתנה לגוסטב חיבוק

"וזה ביל, בשר מבשרי. רק בגרסת נקבה" אמר וקיבל מכה בעורף.

"היי.." חייכה חיוך מוזייף.

"אממ שלום.." אמר ביל גם מחייך חיוך מזויף. הוא ראה שהיא עדיין כועסת.

ג'ייס ודייביס ירדו ואמרו שלום להולדן ולשאר החבורה.

"אוקי כולם!!" הכריס ג'ייס "כולם מסביב לפסנתר עכשיו!" קרא וכולם עמדו בחצי מעגל מסביב לפסנתר. "יאללה..." אמר ג'ייס "לך אל זה סטפאן" אמר בביטחון. כל הראשים הופנו בבת אחת לסטפאן

"מ..מה?" אמר אדום כולו "נו באמת..מה אתה משחק אותה..אתה תכננת לנגן לה משהו..." אמר ג'ייס בחיוך ערמומי "אני עוד אחזיר לך זבל" חייך חיוך מבויש והתיישב ליד הפסנתר. כל הבנות חוץ משאנון חייכו והיו כאלה שפלטו "הווו..."

הוא התחיל לנגן. המנגינה נשמעה מוכרת. 'מאיפה אני מכירה את השיר הזה...' חשבה שאנון. לפתע סטפאן החל לשיר . פיה נפער לרווחה.  היא היתה בהלם. הוא שר את המילים בצורה יפה מאוד. היא נדהמה. ג'ייס ראה את הפרצוף שלה.

"רק שתדעי..הוא למד את זה בישבילך" הוא לחש לה

"אתה צוחק עליי" היא אמרה לא מסירה את מבטה מסטפאן.

סטפאן שר את still loving you של הסקורפיונס

"וואו...הוא אף פעם לא שר..." אמרה. עיניה נצצו מעט וג'ייס הבחין בכך וצערו שלו גם טום

"נו..תצטרפי אליו" אמר הולדן מצדה השני

"חח מה? אבל..." היא היססה

"בלי אבל, לכי!" כעט ארין התערבה ודחפה אותה למרכז שם לא היתה לה ברירה אלא להתיישב ליד סטפאן. היא חששה מאוד והפרפרים בבטן הרגו אותה וכל העומדים היו יכולים להבחין בכך. קולו של סטפאן היה מדהים. היא תמיד אהבה אותו. היא הצטרפה אליו בקול שני למרות שאף אחד לא הבין מילה.

קולה היה מדהים והוא השתלב בצורה מושלמת עם קולו של סטפאן. ביל אהב את הקול שלה. זה העביר בו צמרמורת. הוא נדהם לדעת שהיא עולה גבוה מאוד בקול השני בלי להתאמץ.

השיר נגמר וכולם מחאו כפיים.

"תנגנו עוד משהו!!" צעק אוון

שאנון חייכה בבישנות והסתכלה על סטפאן

"כולו שלך.." הוא חייך אליה ופינה לה מקום בפסנתר. היא התיישבה, מתלבטת מה לנגן. כל כך הרבה אפשרויות. האצבעות שלה כבר היו מוכנות. 'מה לנגן...?' חשבה.