סתם עוד בלוג סיפורים[:

חח אמרתי לעדכן קבוע?><

אני אשתדל! עד שיש לי זמן על המחשב

בכל מקרה, אני מאוד מקווה שתאהבו את הפרק

הזה[:

פרק 24

"אוקי.." אמרה שאנון. היא שמה את את פיה ליד אזנה של קרולה ולחשה "קפצי לי" והלכה משם, שמחה שהיא לא גילתה יותר מדי.

'לכי תזדייני כלבה' חשבה קרולה בתסכול, מאוכזבת ששאנון לא נפתחה לפניה. הן היו חברות טובות בשנתן העשירית בתיכון [יעני כיתה ט']. הן היו בלתי נפרדות. האחת היתה תלויה בשנייה ולהיפך. הן היו עושות הכל ביחד, יוצאות מכירות אנשים, היתה תקופה אפילו ששתיהן היו מעשנות אבל באמצע השנה ה11 [כתה י' אצלינו] שאנון החליטה להפסיק לפני שהוריה יגלו. במהרה היא הכירה את היידן שדאג לה כמו אח גדול ולאט לאט היא התחברה לג'ייס שבאותה תקופה היה חבר של ארין. ביחד עם ג'ייס הצטרף גם דייביס שאז הוא וג'ייס היו גם הם בלתי נפרדים. סטפאן הצטרף גם הוא ואיתו גם לוטי שאהבה מאוד את סטפאן ובגלל זה התחברה אליו והיתה ידידה טובה שלו.לאחר מכן הולדן וקרלה הצטרפו. הם היו הידידים הכי טובים מכיוון ששניהם דיברו שפות דומות מאוד והרגישו נוח אחד עם השני. מבחינה מסוימת הם הרגישו מעט לא שייכים ומה שהיה להם במשותף הוא ששניהם רצו לחזור לארצות שמהם באו. כל פעם שהיו לבד או אפילו לפעמים כשהיו עם האחרים הם היו מדברים גרמנית או שוודית, אבל בעיקר שוודית כי הולדן למד את השפה מהר מאוד בזכות קרלה. לעומת קרלה שהתקשתה בגרמנית. בהתחלה קרולה היתה מסתובבת איתם גם עד שהיא הכירה את מקנזי וכריס שהפכו מהר מאוד להיות 'שלישיה'. הן היו שלושתן החברות הכי טובות והיו עושות אינספור שטויות ביחד. הן עישנו ושתו [כמו רוב האנשים הנורמאלים בגיל הזה. חח סתם סתם]. כריס הכירה את דניאל ומהר מאוד הם נהיו זוג. מקנזי, קרולה, כריס, דניאל, אש, קובי וסת' [שהיו חבריו הכי טובים של דניאל] הפכו גם הם לחבורה מאוד מגובשת.במהירות הבזק שאנון וקרולה הסתובבו עם אנשים שונים ובקושי דיברו. כל אחת מצאה לה את החבורה שלה ודרכן התפצלה. שאנון כבר ידעה שהיא בקושי יכולה לסמוך על קרולה. היה לה ניסיון לא נעים איתה לכן כבר לא נפתחה בפניה. היא שמחה שמצאה את חבריה האמיתיים שבאמת היה להם איכפת ממנה ולה היה איכפת מהם. חוץ מלוטי. אבל שאנון ידעה שבמקום מסוים לוטי אכן אוהבת אותה ואולי אפילו מעריצה אותה 'אבל כנראה שצריך לחפור עמוק מאוד כדי למצוא את המקום הזה' ג'ייס תמיד היה אומר. למרות כל השיט שהיה בלוטי שאנון היתה שמחה בישבילה שעכשיו היא נמצאת בקשר עם מישהו כמו רנואד. לא הפתיע אותה שהוא רצה את לוטי. היה לה מה לתת לו. שלא לדבר על זה שזה מאוד החמיא ללוטי שהוא רוצה אותה.

עכשיו שהיא חשבה על איך הם נהיו לחבורה אחת די כאב לה לחשוב על העובדה שהיא וסטפאן נפרדו כי אחרי הכל 'אתם הייתם אחת הסיבות שהחבורה הזאת החזיקה מעמד' היידן פעם אמר לה.

היא נזכרה כמה היא התייסרה כדי שהוא יעשה צעד ראשון. איך היא חיכתה בציפייה שהוא יזמין אותה לסילבסטר.

אבל זה פשוט לא בא. לא עד הרגע האחרון לפחות. יום לפני הסילבסטר הוא אזר אומץ והזמין אותה לצאת.

מאז 12 בלילה של אותו יום הם רשמית היו זוג.

כל זה עלה לה לראש בשנייה וזה גרם לה לגחך מעט. 'חח מצחיק שנזכרתי בזה עכשיו' היא חייכה לעצמה.

"מה את כולך מחוייכת?" גוסטב הבחין בה

"מה?" היא אמרה לא מבינה. הראש שלה היה עדיין במקום אחר

"חח את בעננים" הוא צחק "אחלה מסיבה.." הוא חייך אליה

"את זה אתה יכל להגיד לג'ייס לא לי. אני לא ידעתי מכלום" הודתה שאנון.

"מה את אומרת..." פלט גוסטב בסתמיות. הוא רצה לשאול אותה מה איתה ועם טום. לא בתור סיבה להקניט את טום בצחוק. הוא סתם התעניין. אבל פחד להיות ישיר מדי. הוא שם לב שהיא מסתכלת לעבר סטפאן ואז משפילה את מבטה.

"אממ קרה משהו?" הוא שאל בהיסוס והידק את אחיזתו בכוס שהחזיק. 'אויש טמבל! למה שהיא בכלל תרצה לענות לך על זה?! אני חייב לעבוד על התאקט הזה...' נזף בעצמו גוסטב.

"אממ..." מלמלה שאנון. לפתע היא הוציאה ממחטה וקינחה את אפה. לאט לאט הדמעות זלגו על לחיה. היא כבר לא היתה יכולה להחזיק אותן בפנים.

"א..את רוצה לדבר על זה?" שאל גוסטב בזהירות. הוא עוד לא היה במצב שבת בוכה לידו. האחריות לעודד אותה נחתה לפתע על כתפיו והוא פחד להגיד משהו שעשוי היה להעליב אותה בדרך כלשהי.

"אם אתה מוכן לחפירות ארכיאולוגיות בכיף" היא אמרה בציניות והמשיכה לבכות בשקט, מדי פעם משהקת בשקט מה שגרם לגופה לעשות תנועות פתאומיות ולכתפיה לרעוד.

"אל תבכי...אממ בואי נשב איפהשהו.." אמר גוסטב בדאגה וחיפש בעיניו מקום לשבת. הם יצאו למסדרון ומצאו את גרם המדרגות שמוביל לקומה השנייה. הוא התיישב על המדרגה השלישית והיא לידו. הם וידאו שאף אחד לא שומע אותם והיא בכתה שוב, אבל הפעם קצת יותר בקול.

"ששש..די די, עכשיו, תספרי מה מעיק עלייך?" אמר גוסטב בקול אבהי וליטף את גבה.

"למה הכל תמיד חייב להיות כל כך מסובך?, כמה אפשר?" היא מיררה

"אממ סליחה על הבורות, אבל אני לא כל כך מבין לאן את חותרת" אמר בקול מתנצל.

היא סיפרה לו הכל. כל מה שהיה בינה לבין סטפאן,  איך היא פגשה את טום, על כל הקשרים שלה עם כולם ובלי לשים לב גם על ג'ולין.

"נמאס לי שתמיד היו ממתגים אותנו בתור ה'זוג המושלם' כי זה ממש לא היה ככה, הוא בגד בי פעמיים! פעמיים!! ועוד עם אותה אחת. כן בטח היה שיכור!" רטנה שאנון והמשיכה לבכות "אני רוצה להיכנס לקשר באמת רציני, לא להיות מוכרת בתור ה'חברה של..'"

'עם טום זה יהיה קשה..' חשב גוסטב, מודה לאלוהים שזה לא נפלט לו מהפה כרגע.

"אני לא רוצה שזה יהיה קשר ש'יחזיק' את החבורה המפגרת הזאת ביחד. כל הערב מנג'סים לי לחזור אליו לסלוח לו..." היא משכה באפה "אבל אני פשוט לא מסוגלת!" היא הרימה מעט את קולה

"תראי, את גם לא חייבת דין וחשבון לאף אחד! ועם כל הכבוד לסטפאן, אין להם שום זכות להתערב בחיים האישיים שלך והחברים האלה שלך, צריכים לכבד את ההחלטות שאת עושה, כולל סטפאן.

אני מבין אותו, בטח קשה לו. אבל אם הוא באמת אוהב אותך הוא צריך להתחשב גם בך ולא להקשות עלייך" אמר גוסטב בהבנה.

"נמאס לי מכל הריגשי הזה שהוא עושה לי כל הערב. הכל בגלל שהוא שר את השיר המפגר הזה של הסקורפיונס..לא הייתי צריכה להצטרף אליו..." אמרה שאנון בכעס "הוא יודע שאני אוהבת את הסקורפיונס..זה כמו נקודת חולשה אתה מבין על מה אני מדברת?"גיחכה מעט ותלתה בו עיניים גדולות וירוקות מלאות בדמעות. היא הזכירה לו באותו רגע ילדה קטנה שאיבדה בלון או צעצוע.

"תראי, אל תעשי מזה עניין גדול מדי. את סתם מייסרת את עצמך. תדברי איתו ותיישבי את העניינים. זאת הדרך היחידה" אמר גוסטב בביטחון "את יכולה לסמוך עליי. זה יהיה קשה בהתחלה אני לא אכחיש, אבל זה לא ישחרר אותך אם את לא תשחררי את זה קודם" הוא פסק.

הם המשיכו לדבר לעוד שעה. הוא שמח לגלות שלדבר איתה זה אחד הדברים המהנים שהוא עשה הערב. היא חשבה לפני שאמרה כל משפט ולא פלטה סתם דברים כדי לעשות רושם. היא היתה אמיתית, וזה מה שהוא אהב בה 'וכנראה גם טום' הוא גיחך לעצמו בלי שהיא שמה לב.

הם דיברו על כל מיני נושאים, בעיקר על החיים. היא סיפרה לו על העתיד שהיא רוצה שיהיה לה, על התכניות שלה, השאיפות, הציפיות, הכל. הוא אמר נתן לה את דעותיו ושיתף אותה עם השקפותיו.

היא נהנתה לדבר איתו. היא הופתעה לגלות שהוא הזדהה איתה בכל מיני תחומים והוא גם גרם לה לצחוק.

השעה חלפה מהר והיה בערך 3 בלילה. הפ יכלו לשמוע בתוך החדר אנשים קוראים בשמותיהם של חבריהם כדי ללכת.גוסטב ושאנון חזרו לחדר. הם ראו את גיאורג מסתכל באכזבה על כריס שהתנשקה עם דניאל.

"חח מסכן גיאורג" צחק גוסטב למראה גיאורג שתלה בזוג עיני כלבלב

לפתע ביל הגיח "גוסטב צריך ללכת, אני עוד שנייה נרדם" אמר בקול עייף לא מוריד את מבטו מגוסטב. הוא לא העז להסתכל על שאנון אחרי שיישב את העניינים עם טום.

"אז...הולכים?" אמר ביל באדישות

"כנראה" אמרה גוסטב מחפש את טום במבטו ובינתיים מסמן לגיאורג להתקרב אליהם.

"את רוצה שנלווה אותך הביתה?" שאל גוסטב בחיוך

"לא תודה, אני גרה רחוב אחד מפה" היא אמרה "חוץ מזה אני נשארת ממש עד הסוף, הרי המסיבה בישבילי" היא אמרה מורידה קונפטי מהשיער שלה. טום התקרב אליהם ובידו כוס עם שתייה.

"אז..הולכים?" הוא אמר בעירנות. היה נראה שהוא היחידי שנשאר היפראקטיבי מאחר שכולם היו כבר עייפים מכל הריקודים.

"מחכים לשאנון" אמר גוסטב בביטחון

"לא, לא מחכים לשאנון כי שאנון צריכה להישאר כדי לעזור לסדר" היא אמרה

"לא היא לא" הגיח ג'ייס

"אבל..." היא אמרה

"לא, זה בסדר אנחנו ננקה הכל. אנחנו הרי אירגנו את זה" הוא התפרץ לדבריה "חוץ מזה, את צריכה מישהו שילווה אותך הביתה" הוא אמר מסתכל לעבר טום ומחייך.

"אבל לא נעים לי" ניסתה שאנון להתווכח אבל ג'ייס שוב הפסיק אותה

"חח לכי הביתה כבר יא קרציה" אמר וחיבק אותה

"תודה" היא חייכה אליו

"בכיף" אמר ונשק לה על הלחי.

היא אמרה להתראות לכל מי שנשאר והשישה יצאו [כולל הולדן שהצטרף]. גיאורג פתח את הדלת של האוטו השכור.

"לא, זה בסדר, אני גרה ממש פה" היא אמרה

"וזה גם לא בכיוון שלנו" הוא אמר לגיאורג ואז קרץ לשאנון וטום שחייכו במבוכה.

"אבל...הווו...הבנתי...טוב אנחנו לא נפריע לשניכם, בוא הולדן" אמר וחייך לעבר טום. טוב החזיר לו מבט עצבני ופנה ללכת.

המכונית נסעה וטום ושאנון הלכו. הוא רצה לפתוח באיזשהי שיחה, משהו קטן. אבל שום דבר לא עלה לו. הוא רצה איכשהו לרמוז לה שהוא רוצה אותה אבל לא רצה להעיק עליה, כשרק לפני כמה שעות האקס שלה רצה לחזור אליה. הוא לא רצה להכביד עליה או לגרום לה מבוכה לכן רק שתק.

השתיקה היתה מעיקה, זה הפריע לשניהם. המבוכה היתה מעליהם, לא מרפה.

הם לא פצעו פה כל הדרך. הם הגיעו לפתח ביתה של שאנון.

"אז..אני מניח שזה לילה טוב?" אמר טום בהיסוס. הוא התרכז בשפתיה שכעט נמתחו לחיוך.

"כן כנראה" היא חייכה אליו.

הוא רכן לעברה, מניח את ידיו על מותניה מתקרב אליה. לפני שהוא הספיק להגיע אל שפתיה היא סובבה את ראשה ועצמה את עיניה כאילו עוד שנייה משהו תפוי עומד לפגוע בה.

"מ..מה קרה?" הוא שאל לא מבין

"טום, מוקדם מדי. עדיין לא" הוא הסתכלה עליו בעיניה הגדולות והירוקות.

"הבנתי." אמר משפיל את ראשו ומטה אותו הצידה. "אז..לילה טוב שיהיה לך. אני די עייף" הוסיף. הוא הוריד את הכובע שלו כך שיסתיר את עיניו וטמן את ידיו עמוק בכיסים.

"טום אני..." היא רצתה להוסיף אבל הוא הפסיק אותה.

"זה בסדר. אל תחשבי על זה" אמר והלך משם משאיר אותה שם עומדת בפתח ביתה. הוא ידע שהוא לא היה בסדר. אבל ההרגשה הבלתי נסבלת של עוד דחייה מאותה אחת חנקה אותו. אותה אחת שהוא רצה.

'מה עשיתי לא בסדר?' הוא חשב. הוא הלך ברחובות גולדרס גרין לא יודע לאן.

'אולי לעזוב את זה? אולי נרד מזה?'