סתם עוד בלוג סיפורים[:

אני מצטערת שחיכיתם כל כך הרבה ואני מקווה שלא נטשתם.

חזרתי לארץ אתמול היה קשה, אבל מתגברים. סך הכל אני שמחה שהייתי שם

עם המשפחה ברגעים הקשים. הייתי חזקה בישבילם והם היו

חזקים בשיבילי. עכשיו טוב לו והוא לא סובלץ עכשיו הוא לא תלוי כבר באף אחד.

וההרגשה הכללית די השתפרה, אז אני לא אחפור לכם על שטויותXD

הנה הפרק[:

פרק 26

השעה היתה 9 וחצי בבוקר יום שבת. סטפאן קם באיטיות. החיוך  שהיה מרוח על פניו לא הסכים לרדת. 'בטוח הצלחתי לשכנע אותה, היא מתה על הסקורפיונס. כל מה שצריך לעשות עכשיו זה לחכות. ובכלל מחר שאנחנו נטוס היא תתגעגע אליי עוד יותר'. חשב סטפאן, מרוצה מעצמו מאוד. 'ראיתי איך זה ריגש אותה'

"סטפאן, רד למטה! ארוחת בוקר, ותעיר את ג'ייס, נמאס לי כבר לנסות!" הוא שמע את אחותו הגדולה צ'לסי צועקת לו מלמטה. 'הטמבל שוב לא מתעורר...' גיכח ג'ייס וקם מהמיטה שלו.

הוא התקלח ועטף את החלק התחתון שלו במגבת. הוא דפק על החדר של ג'ייס. לא היתה תשובה. הוא דפק שוב, אבל ג'ייס לא הגיב. 'וואו, הוא ישן חזק..' הוא סובב את הידית והחדר היה נעול. 'הו...הבנתי אותך...הדלת שלך אף פעם לא נעולה אלא אם כן...' סטפאן התרחק באיטיות מהדלת 'אל תדאג, אני אעסיק את אבא ואמא כדי שיהיה לה זמן לצאת' חייך סטפאן. הוא התלבש וירד למטה.

"הו..הגיע הזמן באמת" אמר צ'לסי בעצבנות, נותנת ביס בכותלי חזיר שלה.

”חח צ'לס, אנחנו גרים בגולדרס גרין. כותלי חזיר?" צחק סטפאן

"שהדוסים יקפצו לי. אני עושה מה שבראש שלי ושהם יעשו מה שבראש שלהם" היא פסקה ונתנה עוד כמה ביסים [בלי להעליב את מי שכן שומר בכללי. חח גם אבא שלי שומר שבת]

"מה..איפה ג'ייס? כמה הוא יכל לישון?!" אמרה אימם מניחה כמה פנקייקים על השולחן.

"הוא..אממ..כנראה מתקלח או משהו.." אמר סטפאן מגרד את ראשו.

"חח הדלת שלו נעולה נכון?" לחשה צ'לסי לסטפאן וזה הנהן בחיוך. "יפה לו..." היא לחשה שוב, כדי שהוריה לא ישמעו.

"כן. למד ממני" אמר סטפאן בגאווה.

"חח לך אין מה לדבר סטף." אמרה צ'לסי בקול

"תפסיקי לקרוא לי ככה. זה שם של בחורה צ'לס"

"תראה, בינך לבין בחורות, אין הרבה הבדל.." היא התחילה להגיד וקיבלה מכה בראש. "מה אתה מרביץ לבת ?! חתיכת הומו" היא קפצה אבל רק קיבלה עוד אחת.

סטפאן שמע את ג'ייס קורא לו ורץ למעלה. הוא ניסה לפתוח את הדלת אבל היא עדיין היתה נעולה

"תעסיק את אבא ואמא" הוא שמע חלושות.

'הממ..מה אפשר לעשות? אממ רעיון רעיון רעיון' הוא חשב כמה שניות 'אני יודע'. הוא ירד למטה במהירות.

"אמא, אבא, אני צריך לדבר איתכם" הוא פסק. אמא שלו הסתובבה בבת אחת.

"ידעתי שהשיחה הזאת תגיע" היא אמרה בהתרגשות וחיבקה אותו חזק.

"סוף סוף בן. אנחנו מנסים כבר שנתיים להוציא ממך שיחה כזאת" הוא אמר ותפך על שכמו.

"חחח את זה אני חייבת לראות" אמרה צ'לסי

"לא!" צעק סטפאן "אממ כלומר את צריכה להישאר פה, ג'ייס צריך אותך לשנייה, תקראי לו" אמר ושלח לה מבט מעט כועס.

"בסדר בסדר, אתה יכל ללכת..." אמרה וגילגלה עיניים.

אחרי כמה דקות היא ראתה את ג'ייס יורד בזהירות במדרגות ומציץ לתוך המטבח.

"זה בסדר סטפאן מעסיק עכשיו את אמא ואבא אתה יכל להביא אותה לפה" זרקה צ'לסי ביובש ונגסה באוכל שלה.

"תודה צ'לס" פלט ורץ למעלה.

אחרי כמה רגעים ירד ג'ייס עם בוקסר ואחריו ירדה מקנזי לבושה אבל ברישול.

"טוב..אני זזה" היא אמרה בלחיים סמוקות ויצאה מהדלת.

"איכס, עכשיו אתה הולך לי על שמנות?" אמרה צ'לסי

"היא לא שמנה." אמר ג'ייס בכעס "טוב, אולי רק במותניים טיפה.."

"טיפה?! ראית את הגודל של התחת שלה?!" אמרה צ'לסי ופרצה בצחוק

"חח איזה שיטחית אתה" אמר בקול מעט נעלב

"עובר במשפחה" אמרה

"רעה"  הוא חייך וקם מהשולחן

מקנזי צעדה ברחוב הקריר. המכוניות התחילו לנסוע. הן עברו במהירות הלוך חזור 'מה עשיתי? קרלה בטוח תגלה על זה איכשהו' היא נלחצה. היא המשיכה לצעוד בגולדרס גרין, מגיעה לאט לאט לווסט אנד. 'רגע, מה אני בעצם חייבת למפגרת הזאת, אין לי מושג גם מה כולם תופסים ממנה. עובדה שהוא היה איתי ואיתה לא' היא המשיכה להרהר ובלי לשים לב להוציא גם על קרלה עצבים. היא לא התכוונה, אבל עצם העובדה שגם מקנזי רצתה את ג'ייס הפכה את החברות שלה עם קרלה למאוד תחרותית.

"איכס, מקנזי?! למה שמנות?!" הכריז הולדן בהיסטריה בדרך לקאמדן. הם ישבו בתחנת הרכבת התחתית על הרצפה בתחנה, בין כל האנשים שעמדו וחיכו בחוסר סבלנות לרכבת, מחכים שהרכבת תגיע כבר. המקום היה צפוף מאוד ולעמוד שם היה סיוט. הרגליים שלהם כאבו מספיק רק מלעמוד בתור לכרטיסים, שלא לדבר על לרדת למטה. היה צריך להעביר את הכרטיס במכונה. הכרטיס היה יוצא מהצד השני ואז  ההדק שלה היה יכל להסתובב והיה אפשר לעבור. לעיתים הכרטיס לא היה יוצא מהכיוון השני מה שגרם לעוד יותר עיכוב.

"מה שמנות?! היא לא כזאת נוראית" אמר ג'ייס מנמיך את קולו למראה האנשים שהסתכלו עליהם.

"אבל אבל אבל, מה עם קרלה?!" אמר הולדן, לא מבין "היא הרבה יותר שווה! פי אלף! פי מליון! פי...לא יודע כמה, פי כמה שאפשר!! היא אחת הבנות הכי שוות שאי פעם ראיתי!! ואתה מעדיף את מקנזי עליה?!" הזדעק הולדן

"תראה, קרלה, זה כבר עניין שלי.." אמר ג'ייס מתרכז בנקודה מסוימת ברצפה המלוכלכת

"אני מכיר את המבט הזה..." אמר הולדן בחשדנות "פאק!!! אין מצב! אתה וקרלה..." הוא התחיל להגיד אבל בדיוק הרעש של הרכבת שעברה קטע אותו. הם נדחפו בין כל האנשים ועלו.

"עברו כבר שבועיים ושום סימן מטום.." אמרה שאנון ביאוש "מעניין אם הוא יודע שאין לי פלאפון" היא אמרה והרהרה לרגע.

"אין לך איזשהי דרך להשיג אותו?" שאלה קרלה לגמה מהאייסקפה שלה. הן עשו קניות בווסט אנד, קרוב לבית.

"לא, מזל שהכרטיס סים שלי הצליח להינצל.." אמרה שאנון והידקה את אחיזתה בצ'יפ הקטן שחס וחלילה לא ייפול.

"את רוצה לנסות לשים אותו בפלאפון שלי?" הציעה קרלה

"אפשר..כמו בכל שאר מיליון הפעמים..יש לך רק שוודית בפלאפון, זה מראה לי ריבועים כאלה כל פעם שאני מנסה לקרוא אנגלית" אמרה שאנון בתסכול

"אז..תכתבי לו סמס בשוודית, הוא הרי מבין גרמנית, זה מאוד דומה לשוודית" אמרה קרלה מנסה לעודד אותה

"שוודים מפגרים מדי"

"כן, כמו כל הבריטים האוטיסטים האלה. לכי לכי תשתי תה עם שוקו.."

הן עברו ליד מספרה.

"אולי אני אצבע את השיער לתכלת? אחרי הכל, כל צבע תופס על השיער שלי" אמרה קרלה וקיבלה מכה בראש

"שלא תעיזי! הלוואי שהיה לי צבע כמו שלך! זה כמעט לבן" אמרה והחליקה את ידה בשיערה של קרלה "איך ג'ייס יכל להתעלם מיופי כמו שלך, את פי אלף יותר שווה מכל המגעילות שהוא מוצא הטמבל הזה" אמרה ולגמה מהאייס קפה של קרלה.

"עזבי את זה..." אמרה קרלה והשפילה את ראשה "קחי, לא בא לי יותר.." אמרה ונתנה לשאנון את מה שנשאר ממנו.

"קרלה, לא התכוונתי..הוא פשוט צריך דחיפה קלה ו.."

"פשוט עזבי את זה.." היא פסקה "טוב, אני חושבת שאני אלך הביתה, יש לי דו"ח בגרמנית להגיש לגברת רפופורט..." אמרה, לקחה כמה משקיות הבגדים שהיו בידיה של שאנון והלכה לכיוון תחנת האוטובוס

"בי.." לחשה שאנון והמשיכה ללכת 'נפלא..לא מספיק הרסתי לעצמי עם טום עכשיו הרסתי לעצמי עם קרלה. טאקט שאנון, טאקט. הייתי צריכה לדעת שג'ייס זה נושא רגיש אצלה' היא חשבה בתסכול "אוי ויי..כל השוודים האלה, תמיד לוקחים ללב" אמרה לעצמה וגיכחה. 'אולי איזה שידך קטן.....' חשבה וחייכה לעצמה 'אבל לאו דווקא עם ג'ייס'. היה לה רעיון, היא החלה למהר הביתה 'איך לא חשבתי על זה קודם?!'

"עברו כבר שבועיים ושום סימן משאנון" יילל טום באוזני גוסטב ששמע מוסיקה. "אני לא מבין..מה כבר קרה? לא חשבתי שהיא עד כדי כך כועסת עליי" הוא השפיל את ראשו והסתכל על גוסטב מהנהן בראשו. טום חשב שהוא מהנהן בגלל השיחה שלהם [שבעצם גוסטב לא ממש הקשיב לה] אבל הוא פשוט הקשיב למוסיקה.

"ידעתי שתסכים איתי.." אמר טום ויצא למרפסת כדי לעשן. ביל ישב שם גם הוא והתחיל לעשן.

"ירד בלילה שלג.." מלמל ביל מסתכל על האופק.

"היא שונאת אותי" אמר טום בעצב והשפיל את ראשו

"אולי תפסיק כבר?! אני לא יכל יותר! לגיאורג ולגוסטב אין אומץ להגיד לך את זה אבל נמאס לנו לשמוע את זה! כל הייללות האלה שלך, אתה כל כך רוצה אותה ומצטער תשיג אותה!" התפרץ ביל מניח את הפילטר במאפרה.

"אין לי איך! היא מסננת אותי!" אמר טום בילדותיות

"אז לך אליה הביתה..." אמר ביל 'איזה טמבל' "אני פשוט לא יכל להאמין שלא חשבת על זה! מאיפה בא כל הטמטום הזה אלוהים ישמור" אמר. טום התסכל עליו המום. לא בגלל שביל צעק עליו אלא  בגלל העובדה שהוא לא חשב על זה קודם.

"אתה גאון!" אמר טום

"נו.." אמר ביל

"מה נו?" אמר טום לא מבין

"למה אתה מחכה?! ג'יזס!"

" אה כן.." מלמל טום. הוא התלבש מהר ורץ החוצה.

'איזה אידיוט...אבל, היא שווה את זה...' חשב ביל 'לא, צאי לי מהראש! עופי לי מהראש! את אמורה עכשיו להיות בסקס פיוס פרוע עם טום לכי קישטה קישטה!'

"הכל בסדר ביל?" שאל גיאורג שבדיוק יצא למרפסת וראה את הפרצוף של ביל.

"אממ בטח" אמר ביל וחייך חיוך נבוך

"שוב התווכחת עם עצמך?" אמר גיאורג בחיוך מתגרה

"תסתום ת'פה.." אמר ביל בפרצוף חמוץ

"אז.." אמר גיאורג אחרי שתיקה קצרה "מי ניצח?"

"צד א'..." אמר ביל ונכנס פנימה.