יאפ, פרק 29. לקח לי די הרבה זמן לכתוב אותו מהסיבה שציינתי עוד בפרק הקודם.
בכל מקרה, אני באמת אנסה להמשיך את הסיפור.
מה עוד? אוממ התחדשתי לי בחבר חדש ואני מאושרתD:
ולסיום: החלטתי לאמץ את הרעיון של זואי. סיפורים קצרים.
כבר התחלתי לכתוב את החלק הראשון, שדי אהבתי. אני אפרסם אותו
פעם הבאה, אני מקווה שזה בסדר מבחינתך[:
פרק 29
"טום?"
הוא סובב את ראשו מהר
"א..אתה בסדר?" שאלה ארין בדאגה
'למה אני פוגש את כולם חוץ משאנון? מה עובר עליי היום?' הוא עדיין לא ענה לה.
"אתה נראה כאילו ברחת ממשהו, אתה טיפה מתנשף.." היא אמרה ושמה את ידיה בכיסי הסווצ'רט שלה.
"גם את בעצמך לא נראית משהו.." אמר טום ואחרי שנייה נתן לעצמו מכה בראש, מעבד לאט מה הוא אמר הרגע
"התכוונתי שגם את נראית כאילו עבר עלייך משהו" אמר טום מהר ובעצבנות
היא השפילה את ראשה והמשיכה ללכת.
'נו באמת...' חשב "אממ..את רוצה לדבר על זה?" 'לא, לא, עכשיו היא תעכב אותי עוד יותר!'
"תודה!" היא קפצה ומיהרה לחבק אותו.
'אני טמבל גמור...'
הוא ישב איתה לפחות שעה. הרוח לא הפסיקה לנשוב. כל העצים נראו כאילו עוד שנייה הגזע נעקר מהאדמה. הפרחים נטו הצידה כמו העצים ואפילו עפו חלק מעלי הכותרת והעלים שלהם. היה חשוך, והאור היחידי הגיע מפנסי הרחוב הגבוהים במיוחד.
'יואו היא לא מפסיקה לדבר' חשב טום ועיסה את רכותיו בעייפות. הוא ידע שזה לא מנומס מצידו להתנהג ככה אבל זה לא נגע לו ופשוט לא היה לו אכפת.
"......ואפשר להבין את זה נכון?" היא שאלה לבסוף בבכי ובבת אחת הוא התעשט. הוא בכלל לא הקשיב למילה ממה שהיא אמרה כל השעה הזאת.
'איך אני יוצא מזה עכשיו?' "אממ..." 'אוקי, להיראות כאילו אני חושב הרבה על מה שאני עומד להגיד לה, להיראות כאילו זה משהו חכם' "אמממ....לא יודע..." אמר 'אם גיאורג היה פה הוא היה צוחק עליי שנה שלמה וכל פעם שהייתי יוצא עם בת בטח היה מדביק לי מילון לגב במקום שלט "תבעטו בי" או משהו בסגנון'.
הוא ראה בזווית העין את עיניה הגדולות, מלאות בדמעות מסתכלות עליו.
"אממ..אולי תדברי איתו על זה?" פלט טום בלי לחשוב
"עם אמא שלי?" הרימה ארין גבה. היא הבינה שהוא לא הקשיב לה בכלל. היא נאנחה וקמה בעצבים מהספסל הקפוא והלכה משם רותחת מכעס.
טום הצליח בקושי לחנוק צחוק קטן שארין כמעט ראתה. 'זה היה הזוי לגמרי עכשיו..' חייך לעצמו טום שאפילו לא זכר איך קוראים לה.
הוא היה עייף כבר ולא האמין שיראה את שאנון. הוא ידע כבר שאין טעם לחפש אותה אבל בלי לשים הוא עשה זאת והמשיך ללכת. הוא הלך סחור סחור. השעה היתה כבר מאוחרת. הברד הפסיק כבר מזמן אבל הוא העדיף שיהיה גשם שהיה הרבה פחות סוער כשיש רוח. הרוח היתה תמיד קפואה אבל לרוב הגשם תמיד היה רגוע לעומת הרוח. לפתע, הכובע שלו עף. אף אחד לא לקח אותו, לא היה אף אחד ברחוב במזג אוויר ובשעה הזאת. הרוח היתה כל כך חזקה, הוא אפילו לא ראה לאן הכובע עף, שלא לדבר עך הערפל. 'פאק, כובע יקר..' הוא נאנח והמשיך להתקדם לווסט-אנד כדי לתפוס מונית למלון בלונדון.
שאנון חזרה הביתה מאוחר. היא תכננה להבריז מבית ספר ולטייל קצת עם היידן בעיר ביום למחרת. 'לא עשינו את זה כבר די הרבה זמן. קצת התרחקנו..' היא הסתכלה בתיבת הדואר. 'ריק..' היא נאנחה.
'לא ציפיתי שבאמת יהיה פה משהו בכל מקרה...' היא ניסתה לעודד את עצמה. היא פתחה את הדלת בזהירות ובשקט. כשנכנסה היא דרכה על משהו וכמעט החליקה אבל תפסה במתלה המעילים שהיה מוברג אל הקיר בכניסה לבית. היא הרימה את זה בזהירות ונדהמה. היא בחנה את זה מכל צד וקראה לפחות 30 פעמים את אותה שורה.
"איפה טום עכשיו?" אמר ביל בעצבנות מכבה את הסיגריה ונכנס פנימה.
"ביל, תסגור את הדלת של המרפסת אחרי שאתה מעשן, הריח הזה משגע אותי.." אמר גוסטב מוציא אוזנייה אחת מהאוזן ומחזיר אותה בחזרה כשהוא סיים לדבר.
"טום משחק מחבואים עם חברה שלו..." אמר גיאורג בחוסר עניין, מרוכז בפלייסטיישן. "פאק! אני לא מאמין שהסינית הזאתי ניצחה את אדי! הוא קפואריסטיונר!!!" צעק גיאורג
"קפואריסטיונר?" ביל הרים גבה
"נו, הוא עושה קפוארה כשכל שאר הדמויות פה עושות אומנות לחימה סינית עתיקה כזאת. זה עתיק! זה לא אמור לעבוד להם!"
"כן, גיאורג.." ביל גלגל את עיניו. "אתה מוכן לדבר בהיגיון עכשיו?"
"כן"
"תודה.." אמר ביל בהקלה
"אחרי שאני מסיים את השלושה סיבובים שנשארו"
"גיאורג!!" קרא ביל בתסכול
"טוב, בסדר בסדר.." אמר ועשה פאוז על המשחק. "מה אתה רוצה? זה עד כדי כך חשוב שבגלל זה עצרת את המשחק?" אמר גיאורג בעצבנות.
"איפה טום?! אני שואל אותך ואת גוסטב כבר כמעט שעה וחצי איפה טום! הוא עדיין לא חזר! צריך לקום מחר מוקדם, דיוויד אומר לנו סוף סוף מה נסגר ומה אנחנו עושים מהנקודה הזאת, וטום לא נמצא פה!" אמר ביל, מוציא את התסכול שלו.
"אוקי, תירגע, הוא יחזור בטח עוד מעט או משהו..." אמר גיאורג בשיעמום, מעוצבן שבגלל זה הוא היה צריך להפסיק את המשחק שלו.
"גיאורג! זה רציני! איפה הוא?!" הזדעק ביל
"אמרתי לך כבר, משחק מחבואים עם החברה שלו!!"
"מה זאת אומרת???!!"
"תראה, הם הפסיקו עם התופסת, אז עכשיו היא מתחבאת. הוא ניסה להשיג אותה בפלאפון היא התחמקה ממנו, עכשיו הוא יוצא לחפש אותה והוא לא מוצא אותה. היא מתחמקת ממנו, ביל." גיאורג שינה את טון הדיבור שלו. "תראה מה זה עושה לו, הוא לא מרוכז בכלל או יותר נכון, הרבה הרבה הרבה פחות ממה שהוא היה. הוא כל הזמן מדוכא והראש שלו בעננים בזמן שהיא משחקת איתו משחקים. יש שני פתרונות" אמר בטון רציני. "אני שונא להגיד את זה אבל, או לשכנע אותו לרדת ממנה. או, לעזוב את הארץ הזאת ככמה שיותר מהר, ולצאת יותר, פשוט שישכח אותה.." אמר גיאורג. הם שניהם שתקו לכמה שניות עד שביל שבר את השתיקה.
"אויש, איזה שטויות גיאורג! אני מכיר אותה פחות או יותר. היא לא מהבנות האלו שמתחמקות. אם היה משהו היא היתה מדברת איתו, וחוץ מזה, תן לי בחורה אחת שלא היתה רוצה את טום?" אמר ביל, לא מאמין בעצמו למה שהרגע יצא לו מהפה.
"זה טבעי שזה קורה לו כשהוא באמת רוצה מישהי" אמר ביל כאילו הוא מטיף לילד קטן שעשה טעות. סוף סוף הוא רוצה מישהי אחת. אני חושב שזה מדהים. זה מראה שהוא התבגר. ועל מה אתה מדבר?! אלה בכלל לא הפתרונות היחידים שיש!" צעק ביל
"אני יודע" אמר גיאורג בפשטות "זה סתם כיף להגיד את זה בכזאת דרמתיות. זה עושה רושם כאילו אני באמת יודע על מה אני מדבר" חייך גיאורג וחזר למשחק שלו.
"חח, הנה חזרת להיות גיאורג.." אמר ביל בשקט והתפלא על כך שגיאורג באמת דיבר בהיגיון לפני כמה רגעים.
ביל יצא למרפסת והדליק לעצמו עוד סיגריה. הוא שמע את הדלת נפתחת ואז נסגרת בשקט.
"הגיע הזמן באמת" הוא שמע את גיאורג אומר "אמא כבר התחילה להיכנס לסרטים"
"ביל! איפה אתה?" קרא טום
"סיגריה" החזיר ביל, וטום התיישב בכסא לידו והדליק אחת גם לעצמו.
"למה התעכבת כל כך? אתה מודע לעובדה שעוד בערך 5 שעות או פחות אנחנו אמורים לקום" אמר ביל. טום לא אמר כלום רק נאנח ביאוש. הם ישבו שם בשקט עד שסיימו לעשן. ביל החליט להמשיך לשבת.
"טוב, אני זז למקלחת, הייתי צריך את הסיגריה הזאת..." אמר טום ונכנס לתוך הסוויטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
