סתם עוד בלוג סיפורים[:

וואו יצא לי ממש ארוך..טוב אני אדאג שהפרקים הבאים יהיו קצרים יותר..

טוב מקווה שתאהבו

פרק1

  שבאנגליה.Camden Lockהשעה היתה שבע בערב. כל החבורה ישבה בבית הקפה הקבוע שלהם ב

השולחן שלהם היה צמוד לחלון הענקי שהשקיף לנהר שעמד מקביל אליהם מהצד השני של חלון הזכוכית הגדול. בחוץ הסתובבו כל האימואים והפנקיסטים מרפרפים בין החנויות המלאות בשלל הפירסינגים, ההרחבות, התיקים ועוד המון בגדים גוטיים ואביזרים שונים למיניהם. בקמדן לוק לא היה חסר כלום. לכן הם כל כך אהבו את המקום הזה. למרות כל הטיפוסים המוזרים, המקועקעים מלאים בפירסינג במקומות שונים שחלקם העדיפו לא להתרכז, המון ילדים קטנים מהם בשנה שנתיים עם צד אחד של פנים מוסתר ואחד חשוף. למרות שגם בחבורה היו שני תאומים זהים עם שיער אימו שחור וחלק, הם לא התכוונו להיות אימואים והם השתדלו לא להסתיר את פניהם המדהימות המעוטרות בעיניים כחולות בהירות. היו בקמדן גם דברים בישבילם. הם היו מבלים שם בערבים, מסתובבים באיזור. למרות שהאנשים שהסתובבו שם היו מעט מוזרים הם גם היו מרתקים ביותר ומצחיקים. וחוץ מזה כל פעם שהם היו יוצאים, מגובשים כמו תמיד, הם תמיד היו מוצאים חבורה של אימואים או של מטאליסטים קשוחים או פנקיסטים ואפילו סטייליסטים לשבת לצחוק לשתות ולעשן. זה אחד היתרונות של קמדן לוק. כולם מכירים את כולם באיזור שלהם.  

בלי דאגות חבורת הנערים בני ה 16-17 ישבו להם צחקו דיברו וריכלו. המלצרית הגיע ושאלה מה הם רוצים לשתות\לאכול. היא לקחה את ההזמנות שלהם. בזמן שהם חיכו דייביס המבוגר מביניהם פתאום הפסיק את הדיבורים של כולם ואמר בקול קצת יותר חזק "וואו! תקשיבו כולם היי! ג'ייס!" [זה היה אחד התאומים] "שתקו שנייה!", כולם השתתקו. "אוקי, סופסוף. רק רציתי להזכיר לכם שעוד שבוע יש לשאנון יומולדת!" וכולם מחאו כפיים לחברתם, בעלת שיער שטני, עיניים ירוקות כהות, פנים תמימות ויפהפיות וחיוך מדהים וקצת נבוך מרוח על פניה מה שרק הוסיף לחן שלה. "אויש!! יפה שלי! מזל טוב" נישק אותה סטפאן, התאום השני נשיקה רכה וחמימה על שפתיה. כל החבורה חייכה ומחאה כפיים וחלק אפילו שרקו. "תזכירי לי בת כמה תהיי?" דיברה כעט לוטי, הבן אדם הכי פחות מועדף על שאנון. מכיוון שלפני ששאנון וסטפאן הפכו לזוג לוטי ושאנון רבו עליו מכיוון שלשתיהן היו רגשות עזים כלפיו. כמובן שהוא לא ידע מזה. למרות שאחר כך הסתבר שסטפאן תכנן על שאנון מהלך ראשון בסילבסטר. לוטי היתה שבורה מזה ומאז שמרה טינה לשאנון על כך שלקחה לה את מי שרצתה כל כך. שאנון תמיד חשבה שהוא רוצה את לוטי, היה לה יותר מה להציע, היו לה עיניים תכולות עם שילוב קטן של סגול, שפתיים מושלמות ווורודות, חזה שופע, גוף מדהים שכל אחת היתה רוצה כזה, ושכל אחד היה רוצה לגעת בכזה. היה לה שיער חום כהה ישר לגמרי, טבעי. שאנון תמיד העריצה את לוטי גם בגלל האינטיליגנציה, המראה והכריזמה הרבה שהיתה לה. ברור שהיה לה עתיד מאוד מזהיר, בזכות הכסף של הוריה וכמובן בגלל הכישרונות והתחביבים הרבים שהיו לה, כל הדלתות היו פתוחות לפניה. אבל דבר אחד שאנון מאוד לא אהבה בה, משהו שנורא בלט אצל לוטי, והוא התנפח יותר ויותר משנה לשנה, עד עכשיו זה כבר נהיה עצום מימדים. האגו. לכן אף אחד מהחבורה לא ממש רצה להתעסק איתה. לטוב ולרע. אבל בתור ידידה, אחת מהחברה, היא היתה אחלה. היא ידעה להיות חברה ולעזור כשצריך וגם היה לה תאקט.

"17" ענתה שאנון לשאלתה של לוטי. "פשש את גדולה ממני בחצי שנה" אמרה לוטי ספק שמחה בשביל שאנון ספק מרוגזת. התשובה די ברורה כמובן, אבל החבורה לא ידעה להגיד.

"אה כן, דרך אגב.." אמר היידן שעד עכשיו לא ממש דיבר אלא שרק ומחא כפיים. "איך הלכו מבחני הקבלה לבית הספר ההוא?" היידן ושאנון היו החברים הכי טובים. הם מכירים אחד את השנייה עוד מימי הגן, הוא אורח קבוע אצלה והיא אצלו. אפילו המשפחות שלהם היו קרובות. היה לו שיער חלק בלונדיני ארוך יחסית שהגיע לו עד הכתפיים. את החלק העליון של ראשו כיסה כובע גרב אבל את הפוני והקצוות שלו היה אפשר לראות בבירור. הוא היה גם בין המבורגים והוותיקים שבחבורה והוא היה מגן על האחרים בכל פעם שהם הסתבכו. הוא הכיר אותם טוב מאוד ואהב להיות איתם בכל הזדמנות שיצאה שזה היה בערך 24 שעות כל יום. לא שהם התלוננו כן?

"אה כן, חח" ענתה שאנון נבוכה. "הם עדיין לא החזירו לי תשובה, וחוץ מזה אלה לא הבחינות הרשמיות כדי ממש להתקבל לבית הספר הזה, אלה הבחינות לבחינות שיהיו כבר בגרמניה ליד בית הספר עצמו, כמו מין תהליך סינון כזה." אמרה ואכזבה קלה נשמעה בקולה, "אבל בקטנה, לא ממש ציפיתי שאני באמת אעבור את הבחינות הראשונות.." אמרה בחוסר ביטחון עצמי מוחלט. "על מה את מדברת?!" כעט התפרצה ארין, שהיא היתה החברה של היידן. היא היתה נמוכה יחסית לאחרות, שיער חום גלי שנהגה להחליק עם מחליק לשיער. היו לה עיניים חומות כהות ורסטה סינטטית בצבע בורדו כהה שגלשה מקבוצת השיער שמצידו הימני של העורף שלה. ארין הבת היחידה בחבורה שלא שמה איפור ונראתה עדיין מעולה בדיוק כמו 3 הבנות האחרות שהיו עוד בחבורה.   הם היו בחבורה 5 בנים ועוד 4 בנות. ולמרות שהיו הרבה מאוד הם היו מגובשים מאוד. הם עשו כמעט הכל ביחד. לוטי, הולדן וסטפאן היו ביחד באותה כיתה, ג'ייס ושאנון היו בכיתה אחרת, דייביס, ארין וקרלה היו גם הם באותה כיתה והיידן היה בבית ספר אחר.

"אני מדברת על זה, שאני לא אעזוב אתכם ואלך לאיזה בית ספר יוקרתי לאומנויות בגרמניה שאני בכלל לא אתקבל אליו" אמרה שאנון בהבעה החלטית. ארין התפוצצה מצחוק פתאום. "על מה את צוחקת?" שאלה שאנון

"עלייך" אמרה ארין, "תגידי את נורמאלית?! הם היו רוצים מישהי כמוך בבצפר שלהם, יש לך קול מדהים והמון כישרון שאנון, שמעתי אותך שרה, ראיתי אותך רוכבת, ראיתי ציורים וכתיבה שלך שלא לדבר על ציונים. את הולכת לשם חמודה" אמרה ארין. "אבל לוקחים לשם רק את הכי טובים..ומה הקשר לרכיבה? אין שם חוות סוסים.."

"תגידי, את מקשיבה לעצמך?" כעט קרלה דיברה. קרלה היתה הבת הכי מועדפת עליה מ3 האחרות. היא היתה שקטה ועדינה, תמיד אהבה לעזור וידעה להיות שם בישבילה, תמיד הסכימה לשמוע חפירות על כמה שסטפאן מגעיל כשהוא ושאנון היו רבים, וכמה שהוא בן אדם מדהים אחר כך כשהם היו משלימים. חוץ מהיידן, היא הכי הבינה אותה. מבין הבנות לפחות. היה לה שיער שחור גלי טבעי, ועיניים חומות בהירות. היא נראתה מאוד בוגרת לגילה אולי גם בגלל החזה שלה. "מקסימום תלכי לבית ספר ממלכתי." אמרה לוטי. "לא יהרוג אותך את יודעת להיות פעם אחת, אחת מאיתנו" אמרה בערסיות. "היא כבר אחת מאיתנו לוטי, עוד הרבה לפני שאת היית." דיבר סטפאן, שרק אחרי שהוא ושאנון נהיו זוג, ידע מה לוטי הרגישה כלפיו. זה לא ממש שינה אצלו כלום כי הוא היה כבר מפוקס בשאנון. הוא ידע שלוטי שונאת את שאנון בגלל זה וכל פעם מחדש היה צריך להסביר ללוטי שזאת לא אשמתה של שאנון, שהוא זה שבחר בה. הוא זה שהתחיל איתה. הוא זה שעשה מהלך ראשון, לא היא. אבל לוטי היתה סגורה על זה ששאנון עשתה לה דווקא, למרות שלוטי בתוך תוכה ידעה את האמת היא לא רצתה להודות בכך. לכן היא אף פעם לא הקשיבה למה שהיה לסטפאן להגיד.

לבסוף הגיע המלצרית עם ההזמנות שלהם. "סופסוף!! אני מת מרעב!"צעק ג'ייס "ג'ייס י'שמן!" אמרה קרלה שהיה ידוע לכולם ואפילו לג'ייס עצמו שהיא מאוד מחבבת אותו. אבל הוא נשאר אדיש לכך. "תגידו.." אמר ג'ייס בפה מלא "איפה הולדן? הוא בדרך כלל תמיד בא.." אמר בניסיון לשנות נושא. "הולדן? וואלה? באמת איפה הוא" אמרה לפתע ארין "בטח מזיין איזו משהי.." אמר דייביס ולגם מהקפוצ'ינו שלו. כשהם סיימו לאכול כל אחד פנה לביתו. היידן ליווה את ארין וסטפאן את שאנון. הם הגיעו למפתן ביתה. "וואו אני מפוצץ, לא יודע מה איתך..בדרך כלל אני לא אוכל כל כך הרבה" אמר "נו באמת..לא אכלת עד כדי כך הרבה" אמרה שאנון משועשעת קצת. "תגידי.." אמר פתאום סטפאן משנה את הבעת הפנים שלו בבת אחת, "מה יקרה אם תתקבלי לבית הספר ההוא בגרמניה?" אמר ודאגה נשמעה בקולו. שאנון הרגישה צביטה קטנה. "אני..."

ספויילרים:

"תעשה משהו שיהיה שווה את זה"

"תוציאו אותו לפני שהילד ייחנק שם בפנים!"

"ילדה גדולה.."

"לתפוס מחסה!!"

"בואי נגיד שיש לי קשרים"

תגובות בבקשה?

ווהו! הפרק הראשון מוכן! בפוסט הבא פרק ראשון..

חח טוב לא נורא לא שמישהו אשכרה קורא פה