סתם עוד בלוג סיפורים[:

אוקי..אז החלטתי לכתוב את הפרק הראשון, מקווה שתאהבו[;

פרק 1

"מה..?איפה אני?" לחשה אודרי כשחזרה להכרה.

היא ראתה את באדי שוכב לידה על ריצפת המטבח בבית שלו. מחוסר הכרה.

מהאף שלו היה דם שהתייבש, הוא כנראה נתקע בקיר או משהו חשבה.

הם לקחו ג'וינטים אתמול.והרבה.אולי אפילו יותר מדי אחד אחרי השני.

 היא לא היתה מסוגלת לחשוב, היא הרגישה כאילו היא התעוררה מחלום

כאילו כל מה שהיא עשתה כשהיא היתה מסוממת היה חלום ולכן היא גם לא זכרה את הכל.

"באדי קום. ירד לך דם" הוא לא ענה.

היא לקחה מטלית רטובה והתחילה לנקות לו את הדם. הוא נשקה לו על השפתיים. "באדי יפה שלי, קום כבר"

הוא לא זז היא טלטלה אותו קלות, עדיין לא הראה שום סימן של הכרה

היא שפכה עליו מים קפואים, טלשה לו שיערה או שתיים מהיד או הרגל או דיגדגה אותו קצת

והוא עדיין לא זז. היא התחילה להילחץ "באדי אתה מתחיל להלחיץ אותי טיפה..אתה..שומע אותי? אם אתה שומע תזיז את אגודל ביד ימין שלך", לא קרה כלום. היא טילטלה אותו הפעם חזק והרימה את קולה "באדי זה לא מצחיק!! קום כבר!! אל תהיה מניאק ותעבוד עליי כמו תמיד! אני לא צוחקת! אני לא יודעת מה אני אעשה לך אם אתה עובד עליי!" צעקה בתקווה שהוא אכן יקום. בשלב מסוים היא קיוותה שהוא עובד עליה, אבל הוא היה חיוור, יותר מתמיד עייניו היו עצומות. היא שמה את ראשה על חזהו. כלום לא זז שם בפנים. הכל שקט. שום דבר לא פועל.

היא התחילה למרר בבכי מר שלאט לאט גבר והתחזק לצעקות.

היא התקשרה לאמבולנס. היא מסרה את כתובתו הנכונה של החבר המת שלה והוא הגיע תוך 5 דקות.

הם פינו את שניהם מאחר והיא נראתה זוועה, גם עליה היה אפשר להבחין שמשהו לא בסדר.

בזמן שאת באדי שלחו לחדר ניתוח את אודרי שלחו לבדיקות ולאחר מכן חקירות. היא היתה חלשה.

בקושי היתה מסוגלת להרים את עצמה, זאת לא הפעם הראשונה שהם לוקחים סמים.

עברו כמה שעות עד ששיחררו אותה מהבדיקות או לפחות כך זה נראה לה.

כשהיא יצאה מן החדר בא לעברה שוטר מחזיק תמונה ישנה שלה ושואל "אודרי סימנס?"

"זאת אני..." ענתה אודרי בידיעה שזהו, תפסו אותם הפעם.

"האם את קשורה איכשהו לבאדי שרייבר?" שאל באדישות

"כן, אני חברה שלו..הוא בסדר?" שאלה

"הוא מת."אמר השוטר

האמת היא שאודרי כבר ידעה קודם לכן בביתו של באדי שהוא כבר לא איתה יותר. היא שוב החלה לבכות

כל עולמה פתאום התחיל לקרוס מסביבה. היא הרגישה שאין לה אף אחד. היא עדיין לא עיכלה את זה.

"החקירות מחר, אני אעדכן את הורייך" אמר השוטר

פיו, חשבה, הוא לא יודע מה השם של ההורים שלי, אולי אני בכל זאת לא אסתבך.

"אה ודרך אגב, כבר נצאנו בתיק האישי שלך מי הם הורייך למקרה שדאגת." אמר השוטר ופנה ללכת

היא היתה שבורה, לא יכלה לנשום מרוב או לדבר מרוב בכי. היא הרגישה

גוש ענק בגרונה,

"אני אשרוד את זה, אני חייבת, אני אמות רק מכל הטיפולים האלה שיתנו לי"

היא נעשתה פרנואידית מרגע לרגע.

בלילה זה אישפזו אותה בגלל שהיא התחילה להשתעל דם והיא לא הייתה ממוקדת.

כשהתעוררה בבוקר ראתה את אביה יושב ליד מיטתה.

"או או" חשבה.

זהו.[:

אני יודעת שבתור התחלה זה לא משהו אבל בהמשך יהיו פרקים הרבה יותר טובים[:

33>

כריס