הוא יא!D: פרק!
פרק 31
"אוקי,תכין את עצמך" אמרה שאנון. רק מלדבר על זה היו לה פרפרים בבטן "התקבלתי!" היא הכריזה
"רגע, אז את עוזבת?"
ברגע שהוא ירה את המשפט הזה היא קפאה. כל הביטחון והשמחה שהיו בה מהבוקר נעלמו בבת אחת.
"כ..כן..זה הרעיון בעצם" היא אמרה בעצב
"אבל אמרת שאת לא תעזבי אותנו בישביל זה" אמר היידן מעט בקור.
"כן..אבל..לא חשבתי שאני באמת אתקבל. חוץ מזה, אתם עודדתם אותי, רגע, מה השתנה מאז?"
"בגלל שגם אנחנו..." הוא אמר ואז עצר "לא משנה.." הוא התחרט
"אה, הבנתי. גם אתם חשבתם שאני לא באמת אתקבל" היא התרגזה
"זה לא ככה שאנון" הוא גירד את ראשו במבוכה.
"אתם כולכם, יכולים פשוט ללכת להזדיין. חשבתי שתהיו שמחים בישבילי, אבל כנראה טעיתי" היא אמרה וקמה ברוגז מהשולחן. "ועוד חשבתי שהיום הזה הולך להשתפר. פחח טיפשונת" היא אמרה בציניות "כל כך צבועים. ולחשוב שהייתם כל החיים שלי. אני כבר מתה לעבור לשם" היא ירתה ויצאה מבית הקפה.
היידן טמן את ראשו בין שתי ידיו.
"בעיות עם החברה?" הוא שמע מישהי אומרת והרים את הראש. זאת היתה המלצרית עם ההזמנות שלהם.
"אנחנו לא.." הוא אמר אבל אז הבין שאין לו טעם או כח להתכווח על זה. "עזבי, אני אשלם על זה. את יכולה לארוז לי?"
שאנון הלכה ברחובות קאמדן. היא היתה מעט בהלם. לא קרה לה אף פעם שהיא רבה עם היידן. אבל מצד שני, הוא אף פעם לא העליב אותה ככה. הוא תמיד היה תומך בה, גם אם הוא לא התלהב.
'אני לא מבינה, זה מה שכולם חשבו מההתחלה?'
היא מצאה לה ספסל והתיישבה עליו. היא הוציאה מארנקה את כרטיס הסים הקטן. 'פלאפון חדש...מתי?'
היא נאנחה. 'איך אני אמורה להשיג את טום?' היא ישבה על הספסל. בינתיים היה טפטוף.
'מעניין עם הולדן קבע להיפגש אתו או משהו...' לפתע זה היכה בה 'זהו זה! הולדן! איך לא חשבתי על זה קודם?!'
היא קמה מהספסל והלכה לעשות את הקניות שאמא שלה ביקשה ממנה בפתק.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
דייביס ישב בשיעור, עוד רגע נרדם. הוא חיכה לצלצול עוד מתחילת השיעור. הוא הציץ בשעון שלו. 'נהדר. דקה עברה, עכשיו נשארו עוד 50' הוא חשב בתסכול. '50 דקות פלוס עוד 10 שעות עד לסיום'
המורה לא הפסיק לדבר. העפעפיים שלו נהיו יותר ויותר כבדים. 'אני חייבת לצייר עיניים על העפעף כמו בשודדי הקריביים 2 ופשוט לישון' הוא חשב.
לפתע משהו עף על השולחן שלו. זה היה פתק צהוב. הוא הסתכל לצדדים לראות אם הוא צריך להעביר למישהו אבל אף אחד לא שם לב בכלל. הוא הסתכל על הפתק הצהוב יותר מקרוב. השם שלו היה כתוב שם בקטן.
'הממ מעריצה סודית הא?' הוא פתח את הפתק. זה היה מארין שישבה בקצה השני של הכתה.
~דיברת עם היידן?~ 'ואני כבר חשבתי שזו מעריצה סודית..טוב נו..כדאי שתהיה לה סיבה טובה'.
הוא שלף את הפלאפון שלו מהכיס שהיה על שקט. הוא שלח לה הודעה
~לא, לא ראיתי אותו דווקא הרבה מאוד זמן. קרה משהו בין שניכם?~
ההודעה נשלחה. 'לפחות ככה יהיה אפשר להעביר את השיעור. המורה הזה הוא גם עיוור גם חירש וגם קירח' הוא חשב.
הוא הרגיש את הרעד והסתכל.
~רבנו. סתם התחלתי להגיד לו משהו והוא התרגז והלך. זה קרה אתמול. זה מדאיג אותי כי לא שמעתי ממנו. בדרך כלל כשאנחנו רבים הוא איכשהו מתקשר איתי..אבל הפעם כלום~
דייביס נאנח והשיב
~אז מה זה קשור אליי? אני באמת לא רוצה להתערב. זה בינך לבינו זהו.~
~בבקשה! הוא מסנן אותי! אני שולחת לא הודעות כל הזמן והוא לא עונה. ניסיתי להתקשר אבל הוא לא עונה~
~חשבת על זה שאולי יש לו עכשיו שיעור או משהו?~ 'מה היא מסטולה או משהו?' הוא הרים גבה
היא הגיבה לו
~היום אין לו בצפר. יום ראשון היום זוכר?~
'נפלא...' הוא חשב מעט בכעס 'נמאס לי שהיא חופרת על הבעיות שלה..היא יודעת שאני לא סובל את זה..'
דייביס לא ממש אהב את ארין וכולם ידעו את זה חוץ ממנה. תמיד היה יוצא מצב שהיא היתה מנדנדת לו, הוא היה אומר משהו שהיה קותל אותה ואז היא נעלבת והולכת.
~אז לכי תבכי לו עם הפאפי אייז שלך ותגמרי עניין.~ הוא כתב לה, מודע לכך שהיא בטח תיעלב מזה מאוד.
קרלה שישבה רק 2 שולחנות אחרי דיבייס, שמעה שמשהו מתרחש אבל היא היתה בעולם משל עצמה.
'עשיתי כבר כמעט הכל. נמאס לי לנדנד לכולם. בעיקר לשאנון. אם הוא לא ישים לב למכתב, אז זהו זה.' היא החליטה
"ובכן קרלה, מה יש לך להוסיף?" פנה אליה המורה שכנראה שם לב שהיא לא מקשיבה 'טוב נו, עושים את ההתחכמות הרגילה...' היא חשבה
"varför ar du frustrerad?"
היא אמרה בשוודית. המורה נאנח "לא שוב גברת צעירה..."
“ar du sexuellt frustrerad?
"תנסי להיות יותר ברורה ו..." אבל הוא לא הספיק בגלל הצחוק של הכתה
“min counsel, har sex med du fru. Då du kommer att inte vara så nedslagen”
היא הוסיפה בזמן שהמורה התרגז עוד ועוד.
"זהו זה גברת צעירה! למנהל! עכשיו!" הוא צעק והקרחת שלו האדימה מעט. הוא שמע לחשושים של תלמידים אומרים לחבריהם "הנה אתה רואה? תמיד יש לו וריד בולט שפועם כל פעם שהוא כועס"
המורה מישש בעצבים את הראש והרגיש את הוריד בזמן שקרלה יצאה מהכתה והתלמידים צחקו.
היא הלכה במסדרונות בי"ס. 'למה החדר של המנהל רחוק כל כך מהכתה?' המסדרונות היו ריקים מתלמידים.
זה היה טיפה מפחיד אפילו אבל המצרברוח שלה היה טוב, לכן לקחה כל דבר בהומור.
היא העלתה הזכרונה את הוריד הפועם של המורה כל פעם שהוא מתרגז וזה גרם לה לצחקק.
"מה כל כך מצחיק בלונדה?" היא הרימה את מבטה. האדם שהיא הכי לא ציפתה שידבר איתה. אבל אפילו עצם האדישות שלו ביום יום לא יכלה להרוס לה את מצב הרוח.
"ג'ייס, בוא נגיד ככה, לימדתי את המורה שוודית אבל הוא קשה קליטה אז הוא שלח אותי למנהל" היא עדיין צחקקה
"חח זה גרם לוריד שלו לפעום נכון?" הוא אמר ושניהם התגלגלו מצחוק "מה אמרת לו?" הוא שאל, דווקא בהתעניינות
"סתם שטויות..אתה לא רוצה לדעת.." היא צחקקה
"מה את אומרת, נעוף מפה?"
"קראת לי את המחשבות" היא אמרה והם שילבו ידיים ויצאו מהבניין. "שיט" אמרה קרלה "השומר...מה עושים? את התרגיל הרגיל?"
"אכן" אמר והתחיל להשתעל
"שומר! אנחנו חייבים לרוץ אליו הביתה יש לו התקף אסטמה אין לו פה משאף ו..." היא אמרה בחרדה מזויפת
"זה בסדר..אני מוציא אתכם, אבל שום מילה הבנתם?" הוא אמר וקרץ לה. היא הסתכלה על ג'ייס במבט מבולבל אבל אז הרימה כתפיים ושניהם יצאו. הם הלכו לכיוון גן ריק מלא בדשא וכמה עצים.
"נשבע לך, נראה לי שהשומר הזה דלוק עלייך חזק ואני לא אומר סתם.." הוא אמר כשהם נשכבו להם על הדשא
"סתום..אתה יודע הרי שהטעם שלי זה גברים זקנים מתוסכלים מינית.." היא אמרה בציניות
"חה, אני גבר זקן מתוסכל מינית?" הוא אמר בצחוק אבל אז רק קלט מה הוא אמר. "אה..מצטער.." הוא אמר ודפק את ראשו באדמה.
"זה בסדר.." היא אמרה, "אל תיתן לזה להרוס עכשיו את הידידות, אני מבינה שאין סיכוי, וכבר השלמתי עם זה. באמת." היא אמרה מעט בעצב
"זה לא העניין קרלה, זה באמת לא העניין..." הוא מלמל בתקווה שלא תשמע. אבל היא שמעה.
"אז מה כן העניין?" היא שכבה עם הפנים לכוונו
"אני באמת מחבב אותך, אבל.."
"אבל?" היא היתה דרוכה לשמוע מה בדבריו
"אבל..אני הומו..." הוא אמר באיטיות והסתכל למעלה על הענפים הגבוהים.
.................................................................................................................................
בערב הקודם:
"שיט!!!!!"
ביל קפץ ורץ פנימה לסלון
"מה קרה?!?!?!" הוא צעק
הוא ראה את גיאורג מול הפלייסטיישן "פאק פאק פאק!! אדי הפסיד!!! ממתי מישהו שעושה קפוארה מפסיד לילדה סינית עם ציצים שקופצים כמו בלוני מים חמודים כאלה ותחת כזה..."
"בגלל זה צעקת?" ביל הפסיק אותו
"תן לי סיים את הפנטזיה שלי!" אמר גיאורג
"זאת דמות, במשחק מזדיין! הבהלת אותי חתיכת טמבל עם מחליק!!"
"תראה, יש את אלה שנולדו עם כפית כסף בתחת. אני נולדתי עם מחליק..ואתה חייב לעבוד על הקטילות שלך, זה לא הולך ככה" אמר גיאורג והתחיל משחק חדש.
ביל התרגז והלך לחדר.
היום שאחרי:
"טום" נשמעה דפיקה על דלת חדרו בסוויטה "קום כבר, דיוויד פוגש אותנו עוד חצי שעה למטה" אמר ביל. הוא פתח את הדלת של החדר "טום! שמעת אותי?! קום!" הוא אמר וטרק את הדלת. טום זרק כרית על הדלת אחרי שהיא נסגרה וחזר לישון.
"לכו תזדיינו.." הוא לחש מתוך שינה.
לא היה לאף אחד מהבנים כח להעיר את טום אז הם פשוט ירדו למטה לפגוש את דיוויד בלי לחכות לטום.
ביל, גוסטב וגיאורג ירדו במעלית.
"נו..התגברת על הסינית עם הציצי הבלוני?" אמר גוסטב בציניות
"כן!" הכריז גיאורג בהתלהבות "המטרה הראב:גיטר הירו!!" הוא צעק בהתלהבות והשניים נאנחו.
הם הגיעו למטה לקבלה
"איפה דיוויד?" אמר גוסטב, מחפש אותו במבטו
"אה כן..הוא אמר שהוא צריך להיפגש אתכם" אמרה האשה שעמדה בקבלה "הוא ליד הבר" היא אמרה בחיוך נעים והחוותה לעבר הכניסה לבר.
הם הלכו לעבר הבר וראו את דיוויד יושב על אחת הכורסאות קורא עיתון.
"אממ..אהמ. דיוויד" אמר ביל בזמן שגוסטב נתן מכה לגיאורג שעדיין הסתכל על הפקידה בקבלה.
"אה, בנים, חיכיתם לכם. איפה ראסטה מן?"
"עדיין ישן..לא הצלחתי להעיר אותו" אמר ביל מעט במבוכה.
"הבנתי..." מלמל דיוויד. לפתע הוא הוציא מכשיר קשר "ג'ויס, חדר 401 השקמה, כן, מהסוג המיוחד. תודה" הוא אמר וניתק. "אל תדאגו העניין טופל"
"אז..למה רצית לדבר איתנו?" שאל גוסטב
"אני אגיד לכם כשהיפהפיה הנרדמת תהיה פה" אמר דיוויד. "בואו שבו בינתיים" הוא אמר והבנים התיישבו על הכורסאות מולו.
לאחר 20 דקות טום ירד לבר. הראסטות שלו היו מבולגנות בתוך קוקו מרושל מאוד, לא היה לו כובע, החולצה שלו היתה הפוכה והמכנס היה, טוב, היה נחמד אם היה מכנס בכלל. הפנים שלו היו לבנות, עיניים נפוחות ומתחת שקיות. הבנים הסתכלו עליו בתדהמה.
חפתע דיוויד קיבל הודעה במכשיר קשר.
"דייב, הבחור היה עקשן אבל הצלחתי."
"תודה ג'ויס" הוא אמר לתוך המכשיר בזמן שהבנים עדיין לא סיימו לבהות בטום.
"אה..טום..ה.." מלמל ביל
"אני יודע..אין לי מכנסיים..לא היה לי כח לחפש" קטע אותו טום בעיפות והוציא פיהוק.
"טוב, בנים. כמו שאתם יודעים, אנחנו נמצאים פה בלונדון כבר די הרבה זמן, וכמו שאומרים, ההופעה חייבת להימשך"
"רגע, לא אומרים את זה אם יש איזשהי תקלה..." אמר גוסטב וקפץ למשמע נחירה חזקה של טום.
"כן כן שיהיה.." קטע אותו דיוויד. "בכל מקרה, עד שכולנו נתארגן, ייקח לנו כמה ימים טובים. משהו כמו 5 או 6" אמר דיוויד וטום בבת אחת קפץ ונעץ מבט מבוהל.
"מה קרה טום, עקץ אותך יתוש? עצה שלי, שים מכנסיים" אמר גיאורג אבל טום לא ממש התיחס.
"מה זאת אומרת 6 ימים?!" אמר טום
"או 5" הוסיף גיאורג
"טום, אנחנו בילינו פה חודש, אם לא, יותר. חייבים להמשיך הלאה, היתה לכם מנוחה של הרבה מאוד זמן. אל תשכחו שעוד 4 חודשים יש לכם סיבוב הופעות. זה אומר שתחזרו לפה עוד 4 או 5 חודשים" אמר דיוויד
"למה בכלל באנו לפה מההתחלה?" אמר גיאורג בנימה ילדותית.
"כדי לראות את הולדן, להירגע, אה כן והופעה קטנה." אמר טום ופתאום זה היכה בו 'זהו זה! הולדן!!!'
"הופעה?" אמר ביל "שכחתי ממנה לגמרי"
"כנראה נבטל אותה וזהו" אמר דיוויד "אתם צריכים לנוח בבית, בגרמניה עם המשפחות שלכם. אני אגיד לכם עוד היום אם זה יהיה 5 או 6 ימים. זה יכל להימשך אפילו שבוע, אבל לכו תדעו.." אמר דיוויד "בכל מקרה, זה הכל. אתם יכולים לחזור" אמר דיוויד והבנים קמו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
