נמאס לי להעמיד פנים... להעמיד שהכל בסדר.. שהיא לא מעצבנת אותי.. שהיא לא דחקה אותי החוצה, שהיא לא זרקה אותי מהחברה שלה בגלל החברה הכי טובה שלי. היא לא שמה לב אבל היא גנבה ממני אותה, החברה היחידה שהייתה לי שיכולתילדבר עלייה על הכול! היא לקחה אותה סובבה אותה קצת והיא לא אותה ילדה! וכמה שאני לא אגיד לה להפסיק היא לא תפסיק, כזאת היא וזה מה שאהבתי בה, שהיא ייחודית כזאת לא צעקנית-מפגרת, אבל היא השתנתה... מה לעשות זה גיל ההתבגרות אבל אני מרגישה שנבגדתי! ועל ידי מי? על ידי החברה הכי טובה שלי והחברה החדשה-ישנה שלי. מילא זה שהיא דחקה אותי אבל שתפיץ עליי שמועות... אז הוא ידיד טוב שלי! אז אהבתי אותו פעם! אז יכול להיות שהוא אוהב אותי! לא מגיע לי פרטיות! עזבו אותי! אותו תפסיקו! די תפסיקו לשפוט להסתכל עם עין עקומה, לפקפק אז ישבתי לידו! ביג פאקינג דיל! מה לעשות ככה זה כשאני משתגעת מהשטויות שלכן אני צריכה חברה!
אז אני יושבת ומדברת עם חברה שקצת מדוכאת אבל היא בעצמה לא שטוחה מה היא עושה כי גם היא קצת דחקה אותי החוצה בגלל הרביעית! ככה זה כשי 5 חברות טובות! 1נדחקת החוצה ומי זאת? אני! אני השחקנית טניס-אני שמתאמצת בכל הכוח לשמור על הקשר בין אימונים ובין תחרויות ובין המרחקים העצומים אני נדחקת! כוס אממממממק! וכמה שאני אוהבת אותן שזה כואב! אבל לפעמים באלי להכנס קונכייה משלי לסגור את כולם מבחוץ ולהיותשם-בשקט מוחלט רק אני והמוזיקה שלי. כי בזמן האחרון אני לא יכולה יותר אני מרגישה שאני לאט לאט נכבת, נכבת ורק כשאני איתו (הידיד) אני מתעוררת לחיים, הוא מצחיק אותי ומחבק אותי אבל גם את זה הוא לא יכול לעשות בלי שיסתכלו עליו בעין מוזרה. אז אני כבר לא יודעת מה לעשות אני צריכה ללמוד להתמודד עם אכזבהף אני צריכה להתמודד בעצמי עם החיים-לבד! ואני יודעת אתזה, הרי זה טבעו של כול אדם... אז למה אני מרגדה כלכך רע שכואב לי לנשום וכואב לי לאהוב מישהו באמת? כי אהבתי ופתחתי את הלב והוא שיחק איתו אז סגרתי אותו עם מיליוני שערים ומנעולים! ואפילו חברות אני כבר לא מצליחה להכניס... אז מה הבעיה? אני או הם? אם בכלל אני מקנאה סתם? אבל הבעיה,הבעיה
כינוי:
the same mistake again
בבלוג זה
בכל הבלוגים
