אמת מטרידה.

התנתקות מהמציאות.

יותר מידי.

יום ועוד יום עוברים ודומה שאני בתוך חלום.

רק הדמעות או האושר הפתאומי גורמים לי להתעורר.

ויש לי מטרה וחיים. ואני זוכרת אותה. יודעת אותה. רוצה אותה.

ולמרות זאת, החיים שלי נראים ריקניים יותר מפעם.

אני מקווה שזו רק תקופה. באמת מקווה.

אסור להתנתק מהמציאות. אם אתעורר, היא תכה בכל עוצמתה.

דומה שרק הוא יוכל להוציא אותי משם. אני חולמת עליו בלילות. בימים.

תלות?

ציפייה למשהו שלא יגיע בזמן הקרוב. אני תוהה אם בכלל יצא לו לחשוב עליי.