למרות שהעצלנות גוברת עליי, הנה אני בעוד פוסט. (:

בכל מקרה, בזמן האחרון יש לי הרגשה שאני לא ממצה את עצמי עד הסוף. או שבעצם אני לא נותנת לזה לצאת. זה כאילו שהאור סוגר עליך או שהשמש נכבית, ואתה רק מפחד.. אבל לא עושה משו בנדון.

הפסקתי ללמוד גיטרה אחרי תקופה כבדה.. אני רוצה לנסות דבר חדש. להישאר במקום אף פעם לא הייתה אופציה בשבילי.. או שאולי זו הבעיה? אם אני בעצם לא אשב, אהנהן ואעשה את מה שדרוש לעשות, לעולם לא אוכל להשיג דבר ורק..אשאר במקום? אני כל כך מתגעגעת לפסנתר ההוא חח

זה כמו שאתה מגלה איזה דבר, אתה רוצה לנסות אותו, להשיג אותו..אבל כרגע זה רק בגדר מחשבה

הרי שבהתחלה, רציתי להתפתח מוזיקלית. רציתי ליצור. להלחין. לשיר. להחיות

אבל עדיין הכול מטושטש ולא ברור. והמרחק מהבית רק מכביד. אפשר להגיד ששינויים יתרחשו.

וליריית האקדח?

עגיל ביום רביעי. דפנה אהובתי תלווה :]

 אז אם כבר מדברים על שינויים..(:

אני אתגעגע אלייך כמו לא יודעת מה.. בהצלחה