למרות שהעצלנות גוברת עליי, הנה אני בעוד פוסט. (:

בכל מקרה, בזמן האחרון יש לי הרגשה שאני לא ממצה את עצמי עד הסוף. או שבעצם אני לא נותנת לזה לצאת. זה כאילו שהאור סוגר עליך או שהשמש נכבית, ואתה רק מפחד.. אבל לא עושה משו בנדון.

הפסקתי ללמוד גיטרה אחרי תקופה כבדה.. אני רוצה לנסות דבר חדש. להישאר במקום אף פעם לא הייתה אופציה בשבילי.. או שאולי זו הבעיה? אם אני בעצם לא אשב, אהנהן ואעשה את מה שדרוש לעשות, לעולם לא אוכל להשיג דבר ורק..אשאר במקום? אני כל כך מתגעגעת לפסנתר ההוא חח

זה כמו שאתה מגלה איזה דבר, אתה רוצה לנסות אותו, להשיג אותו..אבל כרגע זה רק בגדר מחשבה

הרי שבהתחלה, רציתי להתפתח מוזיקלית. רציתי ליצור. להלחין. לשיר. להחיות

אבל עדיין הכול מטושטש ולא ברור. והמרחק מהבית רק מכביד. אפשר להגיד ששינויים יתרחשו.

וליריית האקדח?

עגיל ביום רביעי. דפנה אהובתי תלווה :]

 אז אם כבר מדברים על שינויים..(:

אני אתגעגע אלייך כמו לא יודעת מה.. בהצלחה

אפתח בברכת ההאפי ניו ייר@! כי אתם שמנים. ושומן עושה לי טוב. עם כמה הזוי שזה נשמע. חחח

שנת 2007 תמה ונשלמה..אי אפשר לסכם באמת הכול! אני לא רוצה להחמיץ שום דבר אפילו הכי קטן.

הדברים הקטנים הם מה שעשו לי שנה בומבסטית. (:

השטויות, הצחוק, מילים כמו אני אוהב\ת אותך, תודה, חיוכים, יופי, לנסות בפעם הראשונה, בעצם שהכול בכללי. פאק אבל זה הדבר האמיתי.

אזזזזזז מטורף היה, אבל מטורף תמיד יהיה לא! לאן שנלך כנראה שלעולם לא ניפטר מזה..כמה שרק ננסה

כי תבינו, אחרת לא יהיה מעניין  8)

אם תרשו לי, 'איש זקן וחכם אנוכי' D=, להזכיר לכם משהו אחד..

אתם אלה שקובעים לעצמכם איך לחיות..יאפ? אף אחד לא יעשה את זה בשבילכם. אחרים כן יהיו שם למענכם. אבל זהו זה

אה כן

אבי גרייניק נשמה

ואני אוהבת אתכם.

my desire was cault up

cus words are strong

make the best

breathe, no more

-