פרק א'- רקע
זה סיפור על עוד ילדה פשוטה, אמנם מיוחדת.
קראו לה לינור, היא הייתה נערה בת 15.
כמו כל נערה, התעסקה בעניינם שלה: חברים, משפחה, חוגים, בית ספר וכדומה..
היא הייתה תלמידה ממוצעת, אולי אפילו יותר, היו לה די הרבה חברים אבל לא יותר מדי, הייתה לה את המשפחה אוהבת ותומכת.
אבל בכל זאת היא הייתה קצת שונה, היא היתה מאומצת ובנוסף לכך אימה נפטרה כשהיא הייתה בת 11 וחצי.
אימה של לינור הייתה עקרה, ולכן אמצו אותה.
לאחר מאבקים רבים, ואין סוף נסיונות להכנס להריון- החליטה אימה של לינור לאמץ ילדה, היא העדיפה לאמץ ילדה מישראל, אך בשל גילה המבוגר לא הותר לה.
היא נסעה בגיל 47 לאוקראינה עם חברה, שם היא אמצה את לינור, היא אהבה אותה יותר מכל דבר אחר בעולם, טיפלה בה, נתנה לה הכל כאילו הייתה יצור אשר יצא מבטנה באמת.
לינור הקטנה גדלה והלכה לגן, יום אחד חזרה מהגן שאלה את אימה האם כאב לה שהיא ילדה אותה.
אימה קפצה על ההזדמנות, וסיפרה לה את סיפור האימוץ, לינור השלימה עם העובדה , היא לא לקחה את הידיעה בחומרה רבה מדי.
היא חשבה לאצמה כי היא בדיוק כמו כל הילדים, היא שונה מעט מהם בכך שהיא לא דומה להוריה- אך מלבד זאת היא ביתם לכל דבר, ובכן היא צדקה.
כשהגיעה לבית ספר, התייחסו עליה באותה צורה, שווה לכל התלמדים- לא דברו כלל על האימוץ שלה.
עם הזמן, לינור גדלה והגיעה לכיתה ה', לינור כבר לא הייתה תלמידה כל כך ממוצעת.
היו לה המון קשיים בבית הספר, במתמטיקה ואנגלית בעיקר, היא לא ידעה איך לפתור את הבעיה, כמו כן אמה ניסתה לעזור לה אז בטרם יכולת.
לא די בזאת, אמה חלתה במחלת הסרטן, האישה שהיא כל כך אהבה חלתה במחלה נוראית שאין לה דרך חזרה.
היא ראתה את אימה הולכת והולכת למות, והיא לא ידעה מה לעשות? איך לעזור לה? האם ניתן בכל לעזור לה?
כמעט בסוף, אביה של לינור לקח אותה לגינה, ואמר לה כי אמה תמות בקרוב.
הקרוב, היה קרוב מדי והוא היה למחרת.
אמנם, למרבה המזל לינור לא הייתה בבית ולכן היא לא ראתה את אימא שעות המוות.
כשהיא ראתה את אביה עומד בכניסה לבית, היא כבר הבינה שמשהו רע קרה, והיא ידעה שאמא נפטרה.
היא רצה במעלה המדרגות, כמו שלא רצה בחייה- וחיבקה את גופתה של אימה, היא כל כך רצתה שהיא תחייה למרות שידעה שזה בלטי אפשרי.
לאחר שהייתה איתה כמה זמן, היא הלכה לחדר טלויזיה ושם ישנה דוממת ובכתה, היא הריחה את הכרית ונזכרה בריח של אימה.
פתאום כל חייה עברו עליה, וכל חיי אימה איתה.
כל המשפחה הגיעה במהרה לבית, אך לינור רצתה באמת להיות לבד עם אימה ולחשוב.
בסופו של דבר, לקחו את גופתה של אמא ולינור נותרה רק עם הריחות והזכרונות.
היא רצה לחדרה, ותלתה תמונות משותפות שלה ושל אימה וחשבה מחשבות נוראיות על עצם היותה בחיים.
היא ציירה ציור שלה ושל אמה: כאשר אימה מלאך והיא אדם אשר רוצה להגיע אליה ולא מצליח- בתור ילדה בת 11 וחצי היה הרבה משמעות לציור שהשפיע עליה בהמשך חייה.
מקווה שאהבתם.
גרובס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: