אני מגיעה באמת לקצה, רגע אחד אני מכונסת בעצמי והדמעות לא מפסיקות לרדת ושנייה לאחר מכן אני כבר מתפשטת בכניסה לבריכה וקופצת למים.
אז תגידו שיש לי גוף של דוגמנית ותעירו כמה הערות קנאה על איך שאני נראית ועוד תוסיפו משהו בקשר לצלקות מהחתכים האחרונים שלי.
ובסוף היום הזה אני אשכב לי במיטה ואתחרט שאני לא במקום אחר עם אנשים אחרים- עושה דברים של ממש. לא שאני עושה משהו בכלליות.
ובסופו של דבר אני בכלל רוצה לברוח מפה ולהעלם. להיות שמועה רחוקה על עצמי. ולשכוח ממני לחלוטין.