The new life of the sleeping beauty
העולם מנקודת המבט של נומי O.ם. גלגולה ה2356 ורבע של היפיפיה הנרדמת החייה בשנות האלפיים האפלות. בין לימודים לחיים. תוך כדי שמנסה להבין את העולם ולהשתחרר מהכישוף שהוטל עלייה.
אז מי אמר שהכל יהיה טוב בסופו של דבר?
|
| 11/2009
משיח לא בא-משיח גם לא יצלצל
אז, למי שלא היה ממש מעודכן בימים האחרונים,ביום שישי ה-13.11 נמצאו מים
על הירח. מים בכמות מספיקה בשביל שכל מדען של מערכת השמש יגיד הלל וירוץ
ישר לבדוק מהן ההשפעות של תגלית זו על מחקרו. ולא די בזאת, השפעה זו היתה
כל-כך מרחיקת לכת שהיא מתחילה להניע את גלגלי מושבת החלל המיועדת להיבנות
על הירח ולחקור אותו. אין ספק כי בעוד מספר שנים, ואפילו לא הרבה, תשוגר
לשם חללית שמטרתה ליצור מושבה של אנשים שיעזרו בחקר הירח. מושבה שבין
השאר, תתרחב, תקדח ואולי גם תשנה את פני הירח בשביל לגלות עוד תגליות
ולשתול את הזרעים להתיישבות בחלל.
אם כן, השאלה העולה מן כל ההתלהבות וההילולה הזאת היא, האם יש לנו זכות
לעשות את זה? האם לא די בכך שאנו משמידים את עצמנו, שלא לדבר על אלפי
מינים אחרים של חיות וצמחים שמתים כל יום יחד עם התרבות אוכלוסייתנו.
האין גבול לתאווה ולרצון לקחת בעלות על כל דבר שאנו רואים? אם כך הננו
ממש כמו איש העסקים ב"נסיך הקטן" אשר ספר את כל הכוכבים אשר ראו עיניו
ושם אותם תחת חזקתו. אנו קונים,חוכרים ונותנים שמות לכוכבים כאילו העולם
שלנו, מתנה מהאלים לעשות בו כרצוננו.
חשיבה זו ש"הכל שלנו" הובילה אותנו ללא מעט אסונות אקולוגיים בעשורים
האחרונים. אנו מכלים את העולם, מתוך ההנחה שהוא שם בשביל לשרת אותנו.
עשרות דונמים של עצים מכולים מדי יום בשביל לספק את צורכי הנייר שלנו.
מים, במקורות רבים, מזוהמים ומטונפים בשביל לספר את צורכי הביוב שלנו.
האדמה צריכה להכיל בתוכה אלפי טונות של זבל שנזרקים ברחבי העולם
נון-סטופ. גם החלל עוד לא מוגן מפנינו, גם אותו אנו מתחילים למלא בפסולת
חלל מכל המינים, כמו שנאמר בסרט Wall-E "There is more space out in
space" . .
איך יצא שאנחנו , החיה הכי מפותחת ונעלה כביכול עושה כל כך הרבה נזק?
החיה התבונית היחידה, שמסוגלת לבצע החלטות בעצמה ולא על סמך אינסטינקטים.
איך יכול להיות שיצורים הכי פשוטים, כמו מדוזה או אפילו פלנקטונים,
יוצרים הרבה פחות נזק, אם בכלל, למערכת האקולוגית בה הם חיים. למה אנחנו
לא מצליחים לעשות כמותם, איך קרה שאנחנו הצלחנו להתעלם מהכלל הבסיסי של
החיים שאומר שכל יצור חי צריך לשמור על איזון עם הסביבה בה הוא חי. האם
היותנו תבוניים יותר נותן לנו את הזכות לשעבד ולהרוס, לעבד ולרמוס כל דבר
שבתווך העינים שלנו? האם זה לא צריך להיות ההפך? דווקא משום שאנו בעלי
יכולת והשפעה כ"כ חזקה עלינו מוטלת האחריות. כי אנו מסוגלים להבין השפעות
ארוכות טווח בחיים. עלינו מוטלת המשימה לשמור על גן העדן כמו שנאמר
בבראשית ב' פס' 15 "יִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ
בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." עלינו לדאוג להמשך החיים בגן
העדן כדי שבבוא היום נוכל לזכות בחיי נצח. חיי נצח, לא במובן
האינדבידואלי, אלא במובן הכלל אנושי – המשך הגזע של בני האדם. כי למי שלא
שם לב, הדרך בה אנו חיים אינה משמידה רק את הסובב אותנו, היא משמידה גם
אותנו.
זה המקום בו צריך להגיד, די, אנחנו צריכם להפסיק. להפסיק לשעבד ולדרוש
עוד מהיקום. אנו צריכים לכוון את המשאבים והיכולות, שאין לי שום ספק שהן
מדהימות, פנימה. להתחיל לחשוב איך אנחנו לוקחים את האחריות שניתנה לנו
ע"י האלוהים, האבולוציה או אפילו ע"י עצמנו בתור יצורים תבוניים בעלי
יכולת החלטה ושפיטה. כי אין מישהו אחר שיקח את האחריות במקומנו, ולשבת
ולחכות שהמשיח – או מישהו בסגנון יבוא ויציל אותנו. כי הוא לא. המשיח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
