שירטוטים (ע"ר)

אוף אני כל כך מתגעגע... ראיתי את חלקם בפייסבוק.. יותר מאושר ממני לא היה.. וזה עוד התעצם שדיברתי איתם..

והם זכרו אותי!! לא היה מאושר ממני על כדור הארץ באותו רגע.. פתאום כל השנים האלה חזרו אליי.. וראיתי כמה קטנים היינו.. התסכלתי על תמונות.. ואלוהים כמה שהם השתנו.. זה תפס גובה לזאתי השתנה השיער.. זאתי בכלל נעשתה ממש יפה!!

אוף.. ואני מתגעגע.. ואולי אני אלך לבקר.. אבל חלק יהיו בקייטנות.. ואני רוצה לראות אותם.. את כולם..

אין לי מצב רוח לכלום.. הדבר היחיד שיעודד אותי זה לראות אותם.. או לפחות לדבר איתם במסנג'ר.. שאין להם..

אני כל כך שמחתי שהם זיהו אותי.. זה היה כל כך כיף.. שלחשוב שהשארתי להם סימן למרות כל השנים האלה..

אני כבר לא זוכר אם הייתי איתם ביחסים טובים או רעים.. אבל אני מקווה שאם ברעים או שהם לא יזכרו או שהם חושבים שעכשיו יהיו יחסים טובים... כי באמת שאני מתגעגע..

אף אחד לא יבין עד כמה...

זה לא געגוע כזה של חבר שטס לחו"ל או משו..

זה משו אחר..

עמוק יותר.. כמו קרוב משפחה.. שעזב.. לנצח.. אני מרגיש כאילו הילדות שלי נשארה שם איתם.. ואני ממש רוצה לראות אותם..

אני בעצם מתגעגע לחיים שלי שמה.. איך שהכל היה פעם.. ואליהם גם.. זה פשוט מטורף..

אני לא יודע איך להסביר את זה.. זה בטח לא קשור לארץ כי ממש טוב לי פה.. אני אוהב תחברים שלי פה.. את הבצפר (בערך) ואת שוהם..

אבל יש משו בחברים שלי ובמילה Brookline שגורם לי להיות עצוב.. ולהרגיש געגוע עמוק...

אני מקווה לראות אותם בקרוב..

אני לא מצפה שאף אחד יבין אותי פשוט כיף לי לכתוב את זה פה.. אני אפילו לא צריך תגובות..

זה יותר פוסט לעצמי בשביל להזכיר לי למה אני מתגעגע..

התשובה: הם בעצם החברים האמיתיים הראשונים (חוץ ממאור כפרעלייה=]) וכל הילדות שלי איתם... איתם גדלתי.. איתם לדמתי לקרוא ולכתוב... איתם עברתי שנים קריטיות בחיים...

בקיצור..

Brookline i miss u!! ppl i miss u so much!! i wish i could see u all even though i know its impossible...

אני =]"