איש הים

....אין למשוך את העבר להווה...

   כדי שההווה ישנה את המחר....

" וכתתו חרבותם לאתים וחניתותהם למזמרות...

אוהב...

להתעורר בשעות ליל ,שעת שחר מוקדמת, כשהכוכבים והירח עדיין תלויים להם שם ברקיע השמיים, שקטים הם, מבינים את העצבות שבאה לעולם, עצבות שמתמשכת כבר יומיים שלמים. ואינה חדלה או פוסקת, המח לא קולט את השינוי הפתאומי במצב הרוח הכללי, עצבות שהרשע במגוון גווניו עדיין שולט לו. ומכתיב את מהלך החיים העתידיים.. גם השעה בשעון התלוי על הקיר ממול, נסחף עם המצב רוח הכללי , ועומד כשמחוג השניות מנסה להתקדם קדימה  משאריות הזרם שעדיין טעון במצבר הקטנטן.. אולי היגיע הזמן, להטעין את המצבר מחדש בחדש.... שואל כמו כולם , למה?. אין תשובה, ולא כל היודע ,יודע. ........

אולי קרני  האור הראשונים שבוקעים הם מאי שם, יאירו את בקשותיהם של האנשים למרומים,

כי פעמים גם האופטימיות נמוגה אי שם... אולי , לא יודע, סתם עצוב....

שבת שקטה ואוהבת....

הולך עם עצמי בשעת בוקר מוקדמת בדרך המובילה לשום מקום, מתחמם לאור קרני השמש הראשונות, ולא רק אני נהנה מהן ברגע זה, החתול הזהבהב, מכורבל יושב ליד האסם שבצידי עפר השביל, עוקב אחרי בעיניו ובודק לאן מועדות פני, שירה הכלבה נמתחת בעצבנות מה , דרוכה לתזוזה קלה, טבע הציד שבה לא נותן מנוח ,מוכנה לטרף. מותח רצועה, מדכא את הטבע שבה..........

צועד ניחוחה, מהאוזניות התקועות בתוך האוזניים הדבוקים לראש, בוקעת מוסיקת טרנס קצבית, מסירה את קרומי השינה מהמוח , לחידוד מחשבה......

מתבונן סביבי ובצילי הצועד לפני, רואה את טללי הבוקר הנאחזים בצמרת התבואה הכמעט בשלה,,מתפעל מאחיזת הטל הלא מרפה מהצמח בה הוא דבוק, תוך הטל בוהק מהאור שחדר לתוכו. נאחז לא מרפה, נהנה מהחיבוק הצמוד בו , מתנה אהבים עם העלה הזוהר, חי את הרגע לפני שהחום הגובר יכלהו............

הסיפורים נכתבים בראש של עצמי, מחכים לרגע בו ישלפו החוצה, ויראו את קרני השמש הבוהקת, להתחמם  לאורה..

בבוקר מוקדם קראתי משפט...

" אלוהים בורא בני אדם כי הוא אוהב סיפורים "..............אהבתי..........

|.....חייך אלוהים אוהב אותך......

 החיוך נמרח בין שפתי...כנראה שהוא אוהב את הסיפור שלי.....ושל כל אחד מאיתנו...

אוהב...