Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 10/2008
נדמה שככל שהחיים מתקדמים קשה יותר לעצור.
יש יותר מעורבות עם אנשים, יותר אחראיות, יותר מקום בחיים של אחרים. לעזוב סתם ככה זו אופציה שאחוזי ההצלחה שלה קטנים יותר ויותר, ואולי בשלב זה הם כבר אפסיים לחלוטין.
חשבתי שאם אמנע מהכל זה יהיה פשוט יותר. כשגיליתי שלא, החלטתי לנסות להשתדל עד כמה שאני יכולה, וגם זה לא הוביל אותי למקום טוב יותר.
עוד לא ניסיתי דבר אחד, והוא לסיים עם זה, אבל זה אפילו לא משהו שעומד בפני התלבטות; מעולם לא לקחתי את האופציה הזו ברצינות לא משנה עד כמה הייתי מוכנה לקפוץ ממקום גבוה באותו רגע.
הרבה פעמים אני תוהה אם עוד יש לי תקווה או ציפייה שזה יסתדר, וברוב הפעמים אני לא מצליחה לתת לעצמי תשובה ברורה. מצד אחד, אולי עצם העובדה שאני עוד ממשיכה הלאה היא סוג של ציפייה לכך שמשהו ישתנה, ציפייה פאסיבית אמנם, אבל עדיין ציפייה. מצד שני, אני יודעת שאין לי ברירה אלא להמשיך הלאה ואני עושה זאת בידיעה שיכול להיות וזה לעולם לא יסתיים.
לפעמים זה מדהים לחשוב עד כמה החיים ארוכים, ולפעמים זה מפחיד. כל כך הרבה יכול לקרות בשניה אחת, אך לפעמים במשך שנים לא קורה דבר.
אף פעם אי אפשר לדעת למה לצפות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
