Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 10/2008
ההיעדרות הבלתי מוסברת של הפסיכיאטר הובילה אותי למן דילמה מאוד מאוד אירונית;
נשארו לי 60 כדורים.
לפי ההוראה האחרונה של הפסיכיאטר, עליי לקחת ארבעה ביום.
לפי חישוב מהיר - הכדורים מספיקים ל-12 יום. עליי לשרוד חודש עד הפגישה הבאה עם הפסיכיאטר, שבה אקבל מרשם נוסף.
אני יכולה לבחור שיהיו לי 12 ימים סבירים, והשאר יהיו גרועים,
או
לקחת 2 כדורים ביום במקום 4 ובכך להרוויח חודש של מצב רוח נמוך עד בינוני.
מובן שלא מדובר בסכנת חיים (כמו לענות בעוקצנות למורה המפחידה שלי ללשון), ועם זאת מצחיק אותי לחשוב על העניין הזה בצורה הזו. אני אוהבת אירוניה, נכון שכבר אמרתי זאת לא פעם?
אבל ברצינות - מצב הרוח שלי מאוד קיצוני לאחרונה. אני יכולה לעבור דרך 200 תחושות באורך זמן של כמה שעות בלבד, וזה מתיש למדי.
לצערי מחשבה על הדברים הטובים (באמת טובים) בחיים שלי איננה פתרון. הפעמים היחידות שבהן אני חושבת על הדברים הטובים שיש סביבי הן פעמים בהן אני מפחדת לאבד את אותם דברים.
זה לא שאני מרגישה באמת רע. לפעמים כואב לי מאוד (עד איחול לבבי לעצמי למוות מידי) אבל רוב הזמן זה משהו שנע בין עייפות פיזית לדיכאון חורף\הרגשה מוזרה.
באוזן: The Cure - Lullaby,
בלב - המון שברי זכוכית שננעצים שוב ושוב.
בראש - אבדון.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
