Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2008
המציאות הכואבת היא, שבין אם אני על כדורים או לא, אני עדיין דפוקה.
אין לי שום רצון להמשיך לחיות ואני עושה את זה ממש בקושי. לא ניתן לומר שאני חיה. אני מהלכת מתה.
לא מאוחר מדי להשתנות. אבל הנסיבות והסביבה דוחקות בי לעשות יותר מזה, להיות יותר משאני יכולה להיות, בעוד אני דועכת, עייפה ומדוכאת.
אני חושבת שהפתרון הוא או לעשות כמיטב יכולתי, או לדפוק את עצמי עד הסוף. כי להמשיך להיות באמצע עובד בשבילי ממש חרא כרגע.
אה כן, אין לי חברות יותר. הלך קפוט.
הן לא יודעות את זה כי הן לא טורחות לשאול, אבל הסיבה בגללה אני מתנתקת מהן יותר ויותר בכל יום היא שאני לא יכולה לסמוך עליהן. הן מדברות מאחורי הגב על אנשים שנמצאים ברדיוס של פחות ממטר מהן, ויש סיכוי לא רע שהן מדברות, בין היתר, גם עלי. אני לא יכולה לסבול את המחשבה הזו.
ההתנתקות הזו, בין אם באשמתי או לא, היא בלתי נמנעת, ועל אף שהיא כואבת מאוד אני אאלץ פשוט לחיות איתה.
ובקיצור, אני מרגישה כמו לוזרית. אני שונאת את עצמי ואני שונאת לדעת שאני חלק ממי שגרם למצב הזה.
באמת ובכנות, הייתי שמחה אם הכל היה מסתיים ברגע זה. או אפילו בעוד חצי שנה. אני רק לא רוצה לחיות בצורה כזו במשך כל כך הרבה שנים, מצפה כל הזמן לקצת שקט ומקבלת בדיוק את ההפך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
