Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2008
כישלון.
הבטחתי לעצמי שלא אדבר יותר על המוות שלי. הבטחתי לעצמי שלא אאבד שליטה. הבטחתי לעצמי שלא אקלל. הבטחתי לעצמי להיות שונה.
וכל הדברים האלו באו לידי כישלון מוחץ היום.
מצד אחד, קשה לי להאשים את עצמי באופן מוחלט, מאחר ואיבוד שליטה הוא דבר שקורה תוך שניות, ובגלל סיבה מאוד ברורה. ומצד שני, אני הצלחתי להשתלט על עצמי בפעמים אחרות.. למה לא הפעם?
המצב שנוצר היה כמו 2 מול 1. כל טענה שלי זכתה לתגובות מכופלות. 2 מול 1. וכשהצד הבודד הוא במקרה גם אחד כזה שלא יודע להתמודד היטב עם סיטואציות כאלו, מה הם הסיכויים?
אני לא כועסת עליהן. אמרתי להן פעמים רבות במהלך השיחה היום, שאני כבר לא מצליחה להבין אותן. איך אכעס על אנשים שכבר זמן מה השיחות שלי איתם מסתכמות ב"שלום" וב"להתראות"?
אז אני כועסת על עצמי. על שאיבדתי שליטה, על שזרקתי קללות באוויר (לא לכיוונן, אמנם, אבל זה פרץ החוצה מתוך כעס ועצבים). על שנכשלתי.
וכרגע אני רק רוצה להיעלם לנצח, כי יותר מתמיד אני מבינה כמה שאני דפוקה, וכמה שהסיכויים שלי לחיות כמו אדם רגיל קטנים מיום ליום.
אני מעריכה את העובדה שהוא שם בשבילי. אני נשברת כל כך הרבה ונדמה שהוא היחיד שמסוגל להבחין ברסיסים שלי ולהדביק אותם בחזרה.
ומצד שני כואב לי שהוא רואה בי דמות שאני איננה. "מושלמת", "מדהימה", "אלילה". כואב לי לשמוע את זה, בגלל שאני יודעת כמה שזה לא נכון. אני לא הונה אותו, אבל מה אם באופן לא מודע אני גורמת לו להסתכל עליי באופן שונה?
התעייפתי מהכל. אני רוצה ללכת לישון ולהתעורר בעוד כמה שנים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
