Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 1/2009
סיכה קטנה בתוך ערמת דפים.
מתבלטת מדי פעם, אבל לרוב אינה נראית כלל.
כשמוצאים אותה זה פלא, הלם לעין ושוק למוח.
סיכה כל כך קטנה בתוך ערמה כזו גדולה של דפים,
כיצד נקלעה לשם, וכיצד שרדה עד כה?
לא יודעת, לא הייתי בכזו סיטואציה הרבה מאוד זמן, למזלי הרב. אני מרגישה כאילו אני נמצאת בחברת אנשים שחונכו בכלא אלקטרז. מלבד חבריי והמחנך המקסים שלי, מרבית האנשים בכיתה שלי הם חסרי מצפון והתחשבות לחלוטין. ולחלק מאלו, חסרה מנת אינטיליגנציה חיונית.
הסיפור עצמו מטופש אבל ההשלכות שלו הן הרסניות כתמיד. מישהי מסוימת, בעלת מוח חלול במיוחד, הציקה לכמה אנשים, ביניהם אני, במהלך שיעור, ובצורה מרגיזה מאוד שמזכירה את המשחקים שהיינו משחקים בגן חנה לפני 13 שנים.
התמוטטות העצבים שלי לא איחרה לבוא ומצאתי את עצמי מרוגזת מאוד בסוף השיעור, מטיחה עלייה צעקות והתנזפויות מכל עבר. הטיפשונת הקטנה כמובן טרחה להתגונן ולהגיד שהיא לא עשתה כלום (ובתגובה ניסיתי להוכיח אותה על טימטומה כשציינתי שאני לא עיוורת).
לצערי, אף אחד לא עמד לצידי. אני לא כועסת ולא מתפלאה, שכן אני משערת ש-90% מהאנשים הנוכחים בסצינה היו בהלם מעצם העובדה שהוצאתי יותר מהברה אחת מבעד לשיניי, ויחד עם זאת במקום כלשהו בכל זאת ציפיתי לקבל קצת תמיכה - אם לא מחבריי אז לפחות מהמורה שנכחה שם.
ובקיצור, אני שונאת את ביה"ס, כמו תמיד. כמובן שהמקרה שלי אינו גרוע כמו מקרים אחרים, ואני מודה מאוד מאוד מאוד על שיש לי חברים שנמצאים לצידי רוב הזמן (ועל מערכת השעות שלי, שדוחקת אותי רק בתוך 10 שעות שבועיות במליאת הכיתה), אבל אף אחד לא יכול להציל אותי מהבורות של הדגנרטים בכיתה שלי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
