Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 33 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 1/2007
אני לא מבינה.
היתה לי שיחה ארוכה עם חברה שלי ביום ראשון.
אני חייבת לומר שמהפה שלה, זה לא נשמע כל כך משפיע,
אבל ביום שאחר כך, יישמתי חלק מהדברים שהיא אמרה, בלי שממש השתדלתי.
חזרתי לדבר עם בני אדם.
וואו, צעד אמיץ.
והשבוע עבר אותו הדבר. הצלחתי באמת לצחוק עם החברים שלי. עם סתם אנשים.
וזה הרגיש כל כך מטומטם.
כמו לראות סרט נעורים אמריקאי דביק במשך 5 שעות.
כאילו מה שעשיתי היה פסול, לא בסדר.
גם בזמן שבאמת עשיתי את זה הרגשתי ככה.
כאילו אסור לי לצחוק, להנות.
אני באמת לא מצליחה להבין למה הרגשתי ככה,
אבל עולה השאלה,
עד כמה המצב שלי גרוע, שאני מרגישה מוזר לצחוק ולהנות עם חברים שלי?
זה ממש מפחיד אותי.
אבל יש לי השערה, למה אני מרגישה ככה.
בשנים האחרונות, לא משנה כמה התאמצתי להרגיש טוב עם עצמי,
להעלות לעצמי את הביטחון ולא לתת לאנשים לאכזב אותי בכזאת קלות,
תמיד, כל חודש וכמעט כל שבוע, היה משהו שגרם לי להרגיש רע.
ויחד עם ההרגשה הרע, גם הרגשתי כל כך מטומטמת.
כל כך מטומטמת שצחקתי כל כך הרבה ואז פתאום הכל התפוצץ, שוב ושוב.
כמו שאמא שלי אמרה לי כשהייתי קטנה והיא דיגדגה אותי, שאם אני אצחק כל כך הרבה, בסוף יקרה משהו רע.
ועכשיו אני מרגישה את אותו הדבר. מטומטמת. מזויפת.
וזה כל כך משגע אותי.
-ADF-
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
