הפעם היחידה בה אני אשב בקנאה מול המסך שמראה בלוגים של אנשים מהשכבה שלי,
היא כשאני חולה.
כאילו, עכשיו.
אוקיי, קנאה זה קצת מוגזם, אבל לרצות לטעום קצת מהחיים של אחרים? ללא ספק.
לא רק בגלל שהחיים שלי לא מספקים. סתם מתוך עניין.
מן הסתם אחרים לא חושבים וחיים כמוני, אז זה מסקרן, מושך.
באשר למעשיהם המושכים...
גם פה כנראה קצת הגזמתי. סה"כ כמה אנשים בגיל שלי,
שגם נמצאים בסביבה שלי.
נכון, חיי החברה שלהם פוריים ב-200% יותר משלי,
אבל יש להם את אותן צרות כמו שלי, חוויות דומות.
לא יודעת, אני מניחה שאני לעולם לא אהיה הטיפוס האהוד,
המסקרן, המעניין והמושך. למרות שהו, כמה שאני רוצה.
איכשהו יוצא לי לעשות את ההפך לחלוטין.
אם הייתי פוגשת את עצמי אז הייתי חברה של עצמי.
רגע, אני כבר חברה של עצמי.
המוח שלי נמס, המסרים יוצאים מעוותים. סליחה על הניסיון המגוחך להוציא משהו חכם מעצמי.
-ADF-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
