Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 33 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 4/2007
מאניה דפרסיה.
אז עכשיו גיליתי שלדבר הזה שיש לי קיים שם.
לפי הוויקי-מורותשונאותאותי-פדיה,
זו הפרעה בה אדם סובל משינויים קיצוניים ומהירים מאוד במצב הרוח.
דברים שונים שאני מזדהה איתם מאוד הם:
" הלוקה בהתקף מאני מאופיין במצב רוח מרומם או באופוריה, והוא נוטה לרקום תוכניות חדשות. מחשבותיו מהירות, והדיבור - אף שהוא מהיר מאוד - אינו מצליח להדביק את קצב המחשבה, כך שלעתים משמיט החולה מדיבורו משפטים או חלקי משפטים, דבר המקשה את הבנתו.." - הערה קטנה: אמנם אין כל כך איזכור לזה בבלוג, אבל כן, לעיתים זה קיים אצלי. אני פשוט לא רואה סיבה לכתוב על זה. "מצב הדיכאון (דפרסיה) הקליני מאופיין בירידה קיצונית של מצב הרוח, המלווה בתחושת אין-אונים והיעדר תקווה עד ייאוש מוחלט. יש נטייה לצמצם באופן הדרגתי את הטרטוריה שבה מתנהלים החיים ולהתנתק מהסביב."
אני חייבת להודות- תמיד יש משהו מושך בלהיות שונה מאחרים,
גם אם מדובר בשוני לא טוב (אך לא חמור מדי).
אם בכיתה ו' היו אומרים לי שאני אסבול מהתופעה המעצבנת הזו,
הייתי צוחקת וממשיכה לחשוב כל היום מה לעזאזל יוכל לגרום לדבר כזה, ובסופו של דבר שוללת את האפשרות שזה יקרה אי פעם.
מסיבה כלשהי, יש לי הרגשה חזקה שגם לאחר גיל ההתבגרות מלא התהפוכות אין לי סיכוי טוב להיפטר מזה לגמרי.
הסוד הוא להיות פעיל, לא לישון יותר מדי, לאכול טוב וכו', ולמרות שהדברים האלו יוכלו לקחת חלק בחיי בעתיד (כי כרגע הם לחלוטין לא), אני עדיין חושבת ששום דבר לא יעזור הרבה.
*הטקסט המשעמם הזה הוא הסחת דעת קצרה מהימים האחרונים שהיו כל כך נוראיים שאין לי רצון אפילו לכתוב -להתלונן- עליהם*
-
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
