הרי דיווח ישיר ממאורעות הלילה הקודם.
הריח הדפוק של... ובכן, הכל שמתובל בהכל, מסרב להישטף עם המים.
הערכה?
במקלחת הרביעית.
(פרולוג קצר, ועכשיו להתחלה,)
כפי שידוע מהפוסט הקודם, המצב הפיזי שלי היה על הפנים בסוף שבוע.
תיארתי לעצמי שאני אבריז לחברים שוב (כבר נמאס להם לספור,)
ובכל זאת מצאתי את עצמי "משתכרת מאוויר" שוב.
זאת מן סיטואציה ממושכת שבה אני פשוט צוחקת שעות על בדיחה מפגרת אחת.
אם לתאר את זה טוב יותר,
זה בדיוק ההפך ממני ביום רגיל.
אוכל בהחלט היה אבל מתישהו אחרי חצות "שיכור" אחר החליט להפוך את האוכל לבלתי אכיל, ואיך?
לזרוק אותו למדורה.
מלפפון חמוץ עם מיונז עם קטשופ עם ספרייט ומרשמלו ומלח. יאמי.
אבל היי - זה עדיף מאשר שנזרוק את עצמנו למדורה, לא?
רוב הזמן היינו די לבד, אחרי השעה 11 כל מדורות כיתה א' הסתיימו.
מדי פעם שיירות של בני נוער צחקו לעברנו (מעניין אם הפס השחור העצום שהיה לי על הפנים עוד נשאר שם).
דבר מפגר אחד (ותמיד חייב להיות כזה), זה העניין האידיוטי של "לחכות לשמש".
חיכינו שעות בשביל שמש מפגרת -שזה מאוד נדיר לראות אותה אגב- בעיקר בל"ג בעומר כשהשמיים מכוסים בעשן!!!
ישנתי שלוש שעות כיף לי כיף לי כיף לי.
אני הולכת להטביע את עצמי במתמטיקה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
