Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 8/2008
לפני שבוע בדיוק פגשתי בפעם השניה את הפסיכיאטר.
הפעם לא ידעתי למה לצפות וגם אם כן הייתי יודעת, כנראה שבכל זאת הייתי מופתעת, כמו שקרה בפגישה הראשונה.
בפעם הזאת הוא שאל, כמובן, לגבי הכדורים וההשפעה שלהם עליי.
סיפרתי שבהחלט אפשר להבחין בשיפור, למרות שמדי פעם יש ימים רעים (אבל כאלו יש גם לכל אדם אחר) שבהם מצב הרוח שלי יורד עד התחתית.
אחר כך הוא ביקש מאמא שלי לצאת מהחדר, ואמר לי לצייר עץ, ואדם. בתור מי שאוהבת לצייר פרצופים של אנשים, לקח לי יותר זמן לסיים את הציור שני, אבל לפחות נהניתי מהחלק הזה.
אחר כך הוא נתן לי שאלון פסיכיאטרי להערכת מצב הרוח. בעיקרון, זה בנוי משאלות כמו "האם אתה מרגיש יאוש ועצב?" ו"האם העתיד נראה לך מבטיח?".
קשה לי מאוד עם שאלונים כאלה, כי בדיוק באותו רגע בו אני עונה על שאלון כזה, אני מרגישה שונה לגמרי מאשר ביום אחר, לדוגמא, שבו אני יכולה לענות אחרת לחלוטין על השאלות האלה.
החלטתי לענות בצורה מאוד כללית, וקיבלתי ציון 21 - "דכאון משמעותי".
אז הגענו למסקנה שצריך להעלות לי את המינון של התרופות, ושניפגש בעוד חודש - הפעם אין צורך באמא, שזו בשורה משמחת מאוד.
אז נראה מה יקרה בעוד חודש...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
