כינוי:
::Alice:: בת: 33 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 1/2007
תשובות לשאלון השבועי
האם את מאמינה רק במה שאפשר להוכיח?
אפשר לומר.
האם יש לך אמונות תפלות? מהן?
לא, אין ולא היו.
האם נתקלת אי פעם בתופעה "על טבעית"? מהי?
אני מניחה שלראות הילות זה על טבעי (או שאולי לא?),
אז כנראה שכן.
האם ביקרת פעם אצל גרפולוג / נומרולוג / אסטרולוג?
לא.
האם קראו לך את העתיד? באיזה אופן? זה היה רלוונטי?
לא.
האם את מאמינה ברוחות / שדים / כישוף?
לא יודעת, אני כבר שנים מנסה למצוא צד.
השתתפת פעם בסיאנס?
לא.
האם התנסית ביוגה / מדיטציה / עיסוי?
כן, משהו קטן ולא רציני בכלל.
האם התנסית ברייקי / שיאצו / רפלקסולוגיה?
היו לנו שיעורי רפלקסולוגיה בבי"ס ><
ולסיכום: מה זה רוחניות בשבילך?
אחד הדברים שאני הכי לא קשורה אליהם.
אני לא אומר בולשיט, כי אני לא חושבת שזה בולשיט,
אבל מבחינת האידאולוגיות שלי והאופן שבו אני חושבת - זה מאוד רחוק ממני.
| |
אני ממחזרת את אותו הבולשיט כל הזמן,
אבל באופן אירוני, זה בכל זאת איכשהו עוזר לי.
גם אם אני מרגישה שאני עם רגל אחת כבר בחוץ... מחוץ לחדר המפחיד הזה,
שאני כלואה בו כבר המון המון זמן...
דאמ,
זה עדיין מושך אותי פנימה. יותר מדי פנימה.
והעייפות משתלטת עליי כל כך. גם זה מפחיד אותי.
ואני רק רוצה להיעלם לאנשהו. או לשום מקום.
בני אדם הם כאלו טיפשים. בעיקר הבת אדם שנקראת 'אני'.
לכעוס, לצחוק על מישהו סתם ככה, בלי קשר לכלום.
להיות אטומים לגמרי לעובדה שלא כולנו כאלו גיבורים,
ויש בינינו את אלה שלא מצליחים להתעלם מכל פיפס שנזרק לעברם. הו, אני, לדוגמא.
בא לי להתקע בבית ולא לצאת אף פעם.
העולם די מגעיל, כשחושבים על זה.
או שאולי זה רק ככה בישראל,
והישועה באמת תבוא בקנדה, המקום אליו אני מקווה לעבור עוד כמה שנים?
גיבוב שטויות.
-ADF-
| |
אני לא מבינה.
היתה לי שיחה ארוכה עם חברה שלי ביום ראשון.
אני חייבת לומר שמהפה שלה, זה לא נשמע כל כך משפיע,
אבל ביום שאחר כך, יישמתי חלק מהדברים שהיא אמרה, בלי שממש השתדלתי.
חזרתי לדבר עם בני אדם.
וואו, צעד אמיץ.
והשבוע עבר אותו הדבר. הצלחתי באמת לצחוק עם החברים שלי. עם סתם אנשים.
וזה הרגיש כל כך מטומטם.
כמו לראות סרט נעורים אמריקאי דביק במשך 5 שעות.
כאילו מה שעשיתי היה פסול, לא בסדר.
גם בזמן שבאמת עשיתי את זה הרגשתי ככה.
כאילו אסור לי לצחוק, להנות.
אני באמת לא מצליחה להבין למה הרגשתי ככה,
אבל עולה השאלה,
עד כמה המצב שלי גרוע, שאני מרגישה מוזר לצחוק ולהנות עם חברים שלי?
זה ממש מפחיד אותי.
אבל יש לי השערה, למה אני מרגישה ככה.
בשנים האחרונות, לא משנה כמה התאמצתי להרגיש טוב עם עצמי,
להעלות לעצמי את הביטחון ולא לתת לאנשים לאכזב אותי בכזאת קלות,
תמיד, כל חודש וכמעט כל שבוע, היה משהו שגרם לי להרגיש רע.
ויחד עם ההרגשה הרע, גם הרגשתי כל כך מטומטמת.
כל כך מטומטמת שצחקתי כל כך הרבה ואז פתאום הכל התפוצץ, שוב ושוב.
כמו שאמא שלי אמרה לי כשהייתי קטנה והיא דיגדגה אותי, שאם אני אצחק כל כך הרבה, בסוף יקרה משהו רע.
ועכשיו אני מרגישה את אותו הדבר. מטומטמת. מזויפת.
וזה כל כך משגע אותי.
-ADF-
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
