Here

עדכונים אחרונים

- דיברתי עם אמא שלי. בטון קאז'ואלי, בזמן פעילות קאז'ואלית, ניגשתי לאמא שלי וציינתי שפסיכולוג יכול להיות מענה מצוין לבעיית ה"אני מרגישה מכוערת, סובלת ממצבי רוח ודואגת 7\24". הוספתי שזה נפוץ כיום שבני נוער נפגשים עם פסיכולוגים גם אם מצבם מוגדר כנורמלי לחלוטין.
ההערה הראשונה מצדה היתה בנוגע לכסף - מה שביטלתי מיד כשאמרתי שבשירות הפסיכולוגי (שמסתבר) שקיים בעיר, הם בוודאי יוכלו לעשות הנחה, בעיקר לנוכח חד ההוריות במשפחתנו הקטנה.
לאחר כמה שעות היא הוסיפה שבעתיד ארגיש טוב יותר בקשר למראה שלי (כשאפטר מהריבועים וכו'). -כאן, יש לציין, לא היתה שום התייחסות לשאר הדברים שאמרתי-.
לסיכום, המטרה לא הושגה.
-דיברתי עם היועצת. סיפרתי לה על השיחה עם אימי ועל התוצאות (או המחסור בהן, ליתר דיוק) ולפני שהיא הספיקה להשחיל משהו כמו "כל הכבוד שהצלחת לעשות זאת!" דרשתי שלא תדבר איתה. הפעם, בניגוד למקרים אחרים, עמדתי על שלי ובסוף היא החליטה לקבוע איתי את הפגישה ה-149, ביום שני הקרוב.
אני לא אתן לה לדבר עם אמא שלי. אולי אאלץ להיות תקיפה (מה שאני שונאת מאוד) אבל לפגוע ביועצת רגישה שווה, מבחינתי, הרבה פחות מלפגוע באמא שלי.
-הציונים שלי טובים מאוד לאחרונה (מלבד מתמטיקה שהיא באופן סופי - מקרה אבוד). זה, כמובן, משפר את ההרגשה וההערכה העצמית שלי שבאופן טבעי נוטות להיות נמוכות מאוד.
-מצאתי מקום מצוין להתנדב בו לפרוייקט המחויבות האישית! זה ההישג הכי טוב שהגעתי אליו לאחרונה.
עוד מסוף השביתה הנושא הזה הדאיג אותי, בעיקר מבחינת הזמן, שלא נשאר לי הרבה ממנו בכלל. היעד הראשוני והיחיד שלי היה מרכז הקליטה, אבל התעלמות טוטלית ומרגיזה מצד הגורמים הבכירים הביאה אותי לייאוש ולחוסר מעש במשך המון זמן.
ואז - טאם טאם - הגיעה הספריה (המושיעה). היא יתרון עצום בעניין: אוכל לבוא בכל שעה שארצה (גם בשעות חלון - הכי חשוב), הספרנית נחמדה מאוד, העבודה לא קשה בכלל ואפילו מהנה, ויש צ'ופרים למי שנשאר מחוייב לעניין עד הסוף. אה, וכמובן - הקרבה לספרים שהיא בהחלט היתרון הטוב ביותר.

אם כך, אני מאוד מרוצה לאחרונה. לא היתה לי תקופה כל כך פשוטה, נפשית, כבר חצי שנה ואני שמחה שהגעתי לזה.

לאחרונה שבק בי החשק לכתוב.
להוציא לפועל רעיון ממש גאוני לסיפור לא הצלחתי, ולכתוב כאן גם לא.

החידוש האחרון הוא למעשה החלטה; היום אבקש מאמא שלי להיפגש עם פסיכולוג.
אני לא אגלגל בפניה את כל הסיפור, אלא אתן עובדות קטנות (-מרגישה רע עם עצמי, -מצב הרוח יורד בקלות ועוד) ואוסיף שפסיכולוג יכול ממש לשפר את המצב שלי.

ההחלטה הזו, כמובן, לא באה מיוזמתי.
היום נפגשתי בפעם השניה עם הפסיכולוגית שאילצה אותי לקחת צעד כלשהו. הייתי חייבת להסכים להתקשר לשירות הפסיכולוגי בעיר כדי לקבוע להיכנס לתוכנית של סדרת הפגישות הסודית ביותר (שסיפרתי עליה לפני כמה פוסטים). אבל לא עשיתי זאת.
במקום זאת, אמרתי ליועצת שאדבר עם אמא שלי. יש לי עד יום רביעי בערב לעשות את זה, אחרת היא תתקשר לאמא שלי ותזמין אותה לדיבור בביה"ס.

אני שונאת את זה כל כך, וכרגע אני ממש נלחמת על כל אחוז מוטיבציה שנמצא באוויר.
בין היתר אנסה לשאוב מוטיבציה ומצב רוח טוב מ"המשרד" (סדרה שהתמכרתי אליה בצורה קשה מאוד לאחרונה).
חבל שמזג האוויר כל כך גרוע, מה שמוריד אוטומטית 60%.

היה קל יותר אם הייתי נדרסת למוות בדרך הביתה.