כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 1/2009
סיכה קטנה בתוך ערמת דפים.
מתבלטת מדי פעם, אבל לרוב אינה נראית כלל.
כשמוצאים אותה זה פלא, הלם לעין ושוק למוח.
סיכה כל כך קטנה בתוך ערמה כזו גדולה של דפים,
כיצד נקלעה לשם, וכיצד שרדה עד כה?
לא יודעת, לא הייתי בכזו סיטואציה הרבה מאוד זמן, למזלי הרב. אני מרגישה כאילו אני נמצאת בחברת אנשים שחונכו בכלא אלקטרז. מלבד חבריי והמחנך המקסים שלי, מרבית האנשים בכיתה שלי הם חסרי מצפון והתחשבות לחלוטין. ולחלק מאלו, חסרה מנת אינטיליגנציה חיונית.
הסיפור עצמו מטופש אבל ההשלכות שלו הן הרסניות כתמיד. מישהי מסוימת, בעלת מוח חלול במיוחד, הציקה לכמה אנשים, ביניהם אני, במהלך שיעור, ובצורה מרגיזה מאוד שמזכירה את המשחקים שהיינו משחקים בגן חנה לפני 13 שנים.
התמוטטות העצבים שלי לא איחרה לבוא ומצאתי את עצמי מרוגזת מאוד בסוף השיעור, מטיחה עלייה צעקות והתנזפויות מכל עבר. הטיפשונת הקטנה כמובן טרחה להתגונן ולהגיד שהיא לא עשתה כלום (ובתגובה ניסיתי להוכיח אותה על טימטומה כשציינתי שאני לא עיוורת).
לצערי, אף אחד לא עמד לצידי. אני לא כועסת ולא מתפלאה, שכן אני משערת ש-90% מהאנשים הנוכחים בסצינה היו בהלם מעצם העובדה שהוצאתי יותר מהברה אחת מבעד לשיניי, ויחד עם זאת במקום כלשהו בכל זאת ציפיתי לקבל קצת תמיכה - אם לא מחבריי אז לפחות מהמורה שנכחה שם.
ובקיצור, אני שונאת את ביה"ס, כמו תמיד. כמובן שהמקרה שלי אינו גרוע כמו מקרים אחרים, ואני מודה מאוד מאוד מאוד על שיש לי חברים שנמצאים לצידי רוב הזמן (ועל מערכת השעות שלי, שדוחקת אותי רק בתוך 10 שעות שבועיות במליאת הכיתה), אבל אף אחד לא יכול להציל אותי מהבורות של הדגנרטים בכיתה שלי.
| |
מעל לשבוע נוסף עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי, והעניינים מתקדמים פחות או יותר באותה מתכונת.
אני לא יכולה לספור אפילו על יד אחת את מספר הפעמים שבהן הרגשתי לא טוב בחודש האחרון - דבר נהדר, ולא מחשיד בכלל, כפי שהייתי מצפה מעצמי להרגיש.
השלב השני של התחרות בצרפתית לא הלך כצפוי - נאלצתי לנחש יותר מדי תשובות. אפשרי שאעלה לגמר ועם זאת הציפייה שלי היא די נמוכה, בעוד הציפייה של הסובבים היא גבוהה מדי. כך או כך נהניתי מזה עד עכשיו, וזה לא שיש לי מה להפסיד. מה שיהיה יהיה.
לאחרונה אני חושבת יותר ויותר על האפשרות למצוא עבודה, כמסגרת נוספת שאני יכולה להרוויח ממנה הרבה (ולאו דווקא כלכלית). מכל האופציות שנרשמו אצלי בראש עוד לא בדקתי אפילו אחת, אבל אני אתן לזה זמן נוסף, שהרי אני נכנסת לחודש די עמוס מבחינה לימודית וזו תהיה החלטה מטופשת להתחיל לעבוד דווקא עכשיו.
לאחרונה מתהדקת יותר האפשרות שאטוס הקיץ לקנדה, לאבא שלי. בינתיים ההתקדמות היא בעיקר חד צדדית, אבל ברגע שיתקרב המועד (בהנחה שיהיה כזה, בסופו של דבר) המצב בהחלט ישתנה.
היוזמה אגב, באה במפתיע ממני.
וזה פחות או יותר הכל.
אני קצת משועממת לאחרונה, וזה מצוין, כי זה לא שיעמום-יאוש אלא שיעמום-נחת.
| |
ללא ספק עבר המון זמן מאז שכתבתי. אפילו לעיין בפוסט הקודם לא ממש הספקתי, וישר רצתי לעריכה.
המשפט הקבוע שלי הוא "אין לי הרבה מה לספר", ועם זאת היום אני אחרוג מהרגלי.
על אף שמדובר בסה"כ בתקופה של כשלושה שבועות-חודש, היו בה המון התרחשויות.
- הדבר הכי חשוב והכי בולט הוא ההרגשה הנפשית שלי, שהתהפכה ב-180 מעלות. אני לא יודעת זה הודות לכדורים, או שזו התפתחות אישית, אבל סביר להניח שיש לכך הרבה גורמים. מובן שהעובדה שאני לוקחת כדורים גורמת לי לפעמים לעקם עין מול השמחה הזו, שכן לא מדובר בזיוף ממשי, אך זו גם לא הצורה שבה אנשים רגילים לראות אותי. ולמרות שההרגשה הזו, השלווה הנפשית, היא אכן לא שגרתית וכמעט ולא מוכרת - היא מאוד נינוחה והספקתי להתרגל אליה. אני לא מפחדת להרגיש רע, בעיקר כי אני יודעת שאני מסוגלת, בסופו של דבר, להרגיש טוב.
- החבר שלי. המדהים שלי. מאז ומתמיד נתקלתי במושג "אהבת חיי", אבל רק לאחרונה מצאתי את עצמי מאמצת את זה כמחשבה ומתאימה את זה למציאות. הוא אדם נפלא והוא מבין אותי והוא לא מוותר עליי. אנחנו דומים בצורות שלא יאמנו ואנחנו יכולים לבלות זמן בלתי מוגבל יחד. כל דקה איתו היא שמיים וארץ אל מול דקה בלעדיו.
- היחסים שלי עם אחת מחברותי הם.. מעורערים מדי. אי אפשר לומר שמבחינים בזה כל כך, אבל יש התרחקות מנטלית ברורה, ואני לא מתביישת להודות שחלק מזה בא מהצד שלי. אני מוצאת את עצמי יותר מדי מבולבלת ומרוגזת בסביבתה, בין אם בגלל התנהגותה האבסורדית\ילדותית לפעמים, או בין אם זו חוסר הסובלנות שלה. אני לא כל כך מבינה אותה ואת המעשים שלה, ונדמה שהיא לא ממש מתאמצת להבין אותי. וחבל. כי אין טעם להתאמץ להתחבר לאדם שפשוט שונה ממך. אני עדיין בסדר גמור איתה, אין לי טינה כלפיה ואני לא מעוניינת להרוס את יחסיי איתה. אבל אני לא אתערב במה שקורה באופן טבעי והדדי בינינו.
- על פי החדשות, גשר סן פרנסיסקו אמור להיות מוסר מהשיניים שלי כבר בעוד כחודשיים. חדשות נפלאות! ציפיתי לזה כבר יותר משנה, ובזמן שכולם סביבי קיפצו עם שיניים בוהקות וישרות להפליא, אני עוד התאמצתי להוציא שאריות מהעוף של אתמול. אך לא עוד!
- בי"ס הולך בסדר גמור. הסתבר לי שעליתי לשלב הבא בתחרות בצרפתית, שאמור להתקיים בעוד כשבוע. אני מקווה שאצליח בזה. מלבד התחרות אני גם נשארת על סקאלה מעט מעל הממוצעת במתמטיקה, מה שגורם לי קצת נחת (לפחות מהכיוון הזה). גם את הציון במדעי המחשב הצלחתי לשפר במועד ב'. התעודות צפויות להגיע בשבוע הבא.
זה פחות או יותר עיקרי הדברים. אני באמת מקווה שמדובר ביותר מתקופה טובה ואני לא אחזור להרגשה הביתית של ייאוש ודיכאון. במצבי הנוכחי, אני רק פורחת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
