Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 11/2007
אין דבר רע ואכזרי יותר מלהיות בדיכאון.
כי סה"כ, כולם יודעים שהחיים הם גרועים.
אבל הדיכאון לוקח מאנשים כל טיפת ניחומים שקיימת,
ומשאיר אותם רק עם הרצון לעזוב, ועם הידיעה שהם אינם מסוגלים לעשות זאת.
| |
אז גיליתי שלבחור שהייתי דלוקה עליו 3 שנים יש חברה.
וראתי תמונות שלהם יחד והכל.
ופרצתי בבכי כמו נקבה שמגלה דבר מהסוג הזה.
לא ידעתי שאני כזו נקבה.
זה טיפשי, אבל זה בדיוק מסוג הדברים שמביאים אותי שוב להרגשה של "הכל כל כך גרוע, אני גרועה, החיים שלי גרועים".
אף אחד לא מקשיב, ולא אחד לא אכפת. אנשים משוכנעים שהכל בסדר וזה כל כך טיפשי.
אני לא יכולה לתאר כמה גדולה ההרגשה הזו של חוסר החשק לחיות. אני רוצה לעזוב הכל עכשיו. אני תמיד רוצה לעזוב הכל. הלוואי וזה יתממש כי נמאס לי לחכות.
| |
אני נואשת לסיים הכל.
לאף אדם אין מושג כיצד כל זה מרגיש, אלא אם כן הוא בעצמו חלק מזה.
נמאס לי, ונמאס לי מאוד,
ואין לי דבר לעשות מלבד לחיות תחת האש של צבא הדיכאון וחוסר האונים מהידיעה שאני לא יכולה לעזוב.
אני ממשיכה לכתוב את אותם הדברים, כיוון שכשאחזור אחורה (בעתיד) לטקסטים האלה, אדע כיצד הרגשתי.
שבנובמבר 2007 בגיל 15 וחצי אני עדיין כאן, עדיין בדיכאון, יותר משנה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
