Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 6/2007
אני מצטערת שאני חייה.
אני מרגישה את אותה ההרגשה שתיארתי בפוסט הקודם,
וזה לא משהו שישתנה. זה מלווה אותי תמיד.
אני פשוט כל כך לא שייכת לעולם הזה,
לא עם האופי הדפוק שלי, לא עם צורת ההתנהלות שלי, לא עם כלום.
אני מבזבזת אוויר לאנשים יקרים,
אני מבזבזת את עצמי.
אין דרך לשנות את זה. לא משנה מה אני אעשה או ארגיש,
אני תמיד ארצה לעוף מפה כבר. גם ברגעים של אושר עילאי.
פשוט אין לי כוח כבר לכלום. אין לי חשק או כוח או רצון לחיות. זה כל כך פשוט, עם זאת כל כך מכביד.
חבל שאני מרגישה ככה ולא יכולה לעשות עם זה כלום.
אין חרא כזה כמו "תקופות טובות". לא אצלי.
| |
הימאסות.
כשאין יותר כוח לחיות.
אין סיבה להרגשה כזו,
לא מצב רוח רע או אסון או שום דבר.
פשוט מאוד הימאסות.
להסתכל על כולם ולצחוק. לצחוק בקול רם, אבל רק בפנים,
על העובדה שאין שום התאמה בין עצמנו לבין כל העולם הזה שאנחנו צופים בו.
זה לא מבאס או מעציב,
רק גורם לתחושת הימאסות.
זה גם לא כל כך קשור לשגרה כי יש אנשים שנהנים ממנה ויש שלא.
אבל הימאסות היא פשוט כזו. מלווה אותך כל הזמן.
אין תקופות או ימים, זה משהו שתמיד נמצא שם.
אם יש אפשרות לעזוב את הכל, למה לא?
אבל אנחנו עצלנים ואין לנו אומץ.
אנחנו חייבים לחיות כי אנחנו חייבים את זה. בשביל המשפחה, החברים, העולם. רק לא בשבילנו.
-
| |
תיכון.
ובכן, זו הפעם הראשונה שאני ממש ביקרתי שם במבנה הזה.
ההרשמה עצמה הייתה מאוד לא מסודרת.
ביה"ס הזה כל כך גדול שהיו צריכים לשים שלטי הכוונה למקום שבו נרשמים (או בכלל לכניסה לתיכון).
ובפנים, פגשנו חברים ותיקים (אחת או שתיים האמת) וגם לא ותיקים (כלבה אחת מהכיתה הקודמת).
אפילו הוצעה לנו (לי ולחברתי) האפשרות להיכנס ביחד לכיתת ספורט (כשהפעם האחרונה שעסקנו בפעילות כזו הייתה עם המורה המצחיקה בכיתה ו'. החטיבה הייתה ביזבוז בנושא הזה).
ונאמר לנו שאם אנחנו מיועדות לכיתות עיוניות רגילות יש סיכויים טובים שלא נצא ביחד באותה כיתה. שזה חרא אחד גדול.
לכיתת ספורט לא נצטרף, אבל לתקווה עצומה שנצא ביחד נצטרף ועוד איך :\
היי - אם במקרה יצא שלא,
תמיד אפשר ללכת ולבכות אצל היועצת שאנחנו לא מסוגלות להסתגל חברתית ואנחנו חייבות אחת את השניה. זה אמור לעבוד.
ביקור נחמד.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
