כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2008
ביום שני, בעוד שבוע, אני אפגש עם הפסיכיאטר.
אך לפני כן אני צריכה לעמוד בפני דילמה לא פשוטה: האם לשתף את אמא שלי בפגישה או לא?
הדילמה נובעת מסיבה (כן) פשוטה: שיש המון דברים, די משמעותיים, שלא שיתפתי אותה בהם,
ולהפיץ אותם ככה, בחדר קטן עם גורם שלישי (זר לחלוטין) ייצור סיטואציה מאוד לא נעימה.
מצד שני,
אם אגיד לה מראש שאני מעדיפה שהיא לא תהיה שם החשד המיידי יהיה שאני מנסה להסתיר משהו,
ופה אנחנו נהיה שתינו לבד, מתמודדות עם בעיה שמתפרסת על פני שנים. בעיה שעוד לא מוכנה לצאת החוצה (לא משנה כמה יפות המטאפורות שהיועצת יוצרת על העניין הזה). זה מסוג הדברים שאנשים מאוד מודעים אליהם, אבל אי אפשר לומר אותם בקול.
המצב נהיה מסובך מדי בשבילי, ואני שוב מוצאת את עצמי תוהה מה היה קורה אם הייתי עושה דברים קצת אחרת.
אבל בעיקר אני תוהה מה עתיד לקרות; מפחדת שיהיה רע יותר.
| |
איזה יום.
כמו כל הימים היותר "מיוחדים" בשגרה שלי, גם היום הזה מתחיל בצורה אחת, פונה לכיוון אחר לחלוטין, ואני משערת שהוא גם יסתיים בצורה שונה מאוד.
התעוררתי בבוקר והתחלתי את היום עם ההרגל החדש והחביב עליי - מקלחת בוקר. קראתי קצת את החומר בהיסטוריה, רק כדי לוודא שאני לא אכנס לבלאקאאוט באמצע המבחן, אגרום לכישלוני ובסופו של דבר אגמור בלחיות בחווה בעיר מבודדת באירופה.
המבחן עצמו היה... מוזר (כן, כל דבר שאני לא מצליחה להגדיר אני מעבירה ישר לקטגוריה של "מוזר". אבל לא, ברצינות - זה הרגיש לא רשמי, ואני רגילה להפך המדויק).
כשנשאלה השאלה המתבקשת ("איך הלך?") עניתי ש"יכול היה להיות טוב יותר". וזה באמת נכון. אני לא יודעת מה גרם לי לספק תוצאות בינוניות, אבל כדאי שאפענח את זה עד הבגרות הבאה כדי שזה לא יקרה שוב.
בכל אופן, אני לא דואגת הרבה יותר מדי. ידיד טוב הבהיר לי שציון המגן שלי אכן יבצע את תפקידו וכרגע אני יכולה רק לשקוע בהקלה שזה עב.. - רגע. יש עוד מבחן בספרות. אין זמן להקלה. נו טוב, נדחה את זה לשבוע הבא.
ולצערי, זה עוד לא החלק הגרוע ביום הזה.
מיד לאחר המבחן פגשתי את היועצת. התחלנו לדבר ואיכשהו התברר לי שאמא שלי קראה קטע שכתבתי באנגלית (אני לא יודעת מתי, איפה, מתי נכתב הקטע וכו') שמתאר את חוסר שביעות הרצון שלי מהעולם (או במילים פשוטות: כמה שאני שונאת לחיות כאן).
כמו תמיד, השליטה העצמית שלי נעלמה ברגע, ומצאתי את עצמי בוכה מרוב שוק ואימה. שנים (!) ששמרתי על דיסקרטיות בעניין הזה, ומסתבר שגם בזה נכשלתי. אני עדיין לא מצליחה לתאר לעצמי איך אמא שלי הרגישה.
כרגע... אני רוצה לשכב בחדר שלי ולשמוע מוזיקה עד שארדם. לצערי, כמו הרבה מאוד דברים אחרים גם זה לא אפשרי כרגע, אז אני פשוט מקווה שזה יקרה בקרוב.
העיקר שהיום הזה יסתיים.
| |
מצב הרוח משתנה ללא הרף. זה לא חדש, אבל בכל פעם זה בא בהפתעה - כאילו מעולם לא הכרתי רגשות כאלה. או שאולי, הם פשוט מתעצמים בכל פעם - תיאוריה אפשרית מאוד לאור הקיצוניות בכל העניין.
אני צריכה את עצמי חזקה וממוקדת בלימודים בזמן הקרוב, כיוון שזה כבר הסוף ולא צריך להתעצל בגלל שהדרך עד כאן היתה טובה, אלא להפך - להביא את המקסימום.
הבגרויות מלחיצות אותי מאוד.
עד כה עברתי שתיים - הראשונה בכל חיי היתה גם הכי פשוטה. השניה היתה קצת יותר טריקית אבל גם היא עברה.
נשארו לי שתיים נוספות שאותן אעבור (אני מקווה) האחת ביום חמישי הקרוב והשניה בעוד כשבועיים.
שתי הבגרויות האלה מלחיצות במיוחד בגלל כמה סיבות:
1. הן דורשות כתיבה וניסוח ברמה בינונית-גבוהה - מה שאין לי בעיה לספק כשאין לי מגבלת זמן, אבל אחרת.. זה פשוט לא עובד.
2. זה נאמר באשר לכל הבגרויות: החשיבה המעוותת שלי הביאה אותי לתפיסה שכל נקודה שיורדת לי בבחינת הבגרות כאילו מוסיפה לאחוז הכישלון שלי בעתיד. יכול מאוד להיות שזה נובע מחוסר מידע על איך זה העניין הזה עובד (מידע שאמור היה להיות מסופק ע"י ביה"ס, אני מניחה), אבל כך או כך - יש לזה אפקט איום ונורא כי אני באה לבגרות מוכנה לכישלון.
3. עוד לא ידוע לי על היסטוריה, אבל בעניין לשון ידוע לי שציון המתכונת שלי נמוך יחסית ליכולות שלי, מה שמוריד הרבה מהמוטיבציה לקראת הבגרות. אני יכולה לשער שגם בהיסטוריה אין לי ציון טוב, בגלל שאפילו לא נשאר לי זמן לבדוק את התשובות שלי בסוף המבחן.
4. שתי המתכונות בנושאים שעליהם אני נבחנת בבגרות לקחו לי הרבה יותר מדי זמן לפתרון. כלומר נשארתי עד הדקה האחרונה, ועדיין מסרתי את הטפסים בחוסר בטחון מוחלט. אני מפחדת שלא אצליח לתרגל תכנון זמן נכון לקראת הבגרות.
אני נמצאת ביותר מדי סטרס לאחרונה ואני האדם האחרון שידע איך להתמודד עם זה.
מיותר להזכיר את כל הנטל הנפשי היום יומי שלוקח נתח גדול בהרס ההרגשה הכללית הטובה שלי.
אני מפחדת שלא אמצא נחת לעולם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
