כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 8/2008
בעוד יומיים חוזרים ללימודים. שגרת הבילוי-עם-חברים-עד-5 מסתיימת והופכת לנחלת העבר, כשהמתמטיקה מחלחלת חזרה לתוך המוח ומערכת השעות המזוויעה מנקרת מהצד השני.
יותר מהעניין של חזרה ללימודים, דווקא קשה לי לקלוט את עצם העובדה שאני עולה לכיתה יא'. שאני בת 16. בתיכון.
זה מסוג הדברים שתמיד מדמיינים אותם בצורה מסוימת, בטוחים שזה גן העדן הכי שולט שאפשר להגיע אליו ושבשום צורה זה לא יכול להסתבך, ואם כן - אז זה מסתדר כמו נס.
גם אצלי זו היתה התקופה שציפיתי לה כל חיי, אבל אני יכולה להעיד שכרגע- היא די דפוקה בשבילי.
אז מה מצפה לי ביום שני הקרוב?
פגישה מזורגגת עם חברי היקרים לכיתה (חברים יקרים שהייתי שמחה להפוך לאוכל לנשרים), ולמידה לפי המערכת. כלומר, להיתקע בבי"ס 8 שעות עם טקס FAIL והסברים משעממים על מה דורש כל מורה בשיעור שלו. אחר כך חזרה הביתה, והיקברות תחת רחמים עצמיים על שנולדתי בעולם הזה.
וזה פחות או יותר הכל.
| |
לא זכור לי אם סיפרתי על זה או לא,
אבל תחביב חדש שהתפתח אצלי לאחרונה הוא נגינה בגיטרה.
בעיקרון הגיטרה היא לא שלי, אבל ניתנה לי לזמן בלתי מוגבל, מה שאומר - זה הזמן להתפרע.
אני חובבנית - שומעת שיר, מזהה קטע שיכול להיות קל לניגון, מוצאת טאב ויוצאת לדרך.
החלק של ה-execution הוא לא פשוט, כמובן, ודורש המון אימוני אצבעות ועור קשיח שמתפתח על קצות האצבעות. בנוסף, אני חייבת להשקיע זמן והרבה מוטיבציה בשביל להמשיך הלאה.
כבר יצא לי לנגן בחשמלית, וזה היה אחד הדברים היותר מגניבים שעשיתי בחיי. זה נותן המון מוטיבציה, ומצד שני, ברגע שאני חוזרת הביתה אל ה-good old גיטרה שלי, אני מוצאת את עצמי מיואשת עוד פעם מחדש.
אז עלה בדעתי רעיון: אני יכולה לבקש מהורי שתי טובות - מאמא, שתתן לי ללכת לחוג, כלומר לתת לבנאדם זר להביא לי פוש בכל העניין (ועל הדרך לאמן קצת את הצ'ופס שלי). מאבא - להביא לי מתנת יום הולדת מוקדמת: כסף שישלים את סך החיסכון שלי לגיטרה חשמלית (ומגבר).
כל "תוכנית העל" הזאת לא באמת צפויה להתקדם ואם כן -אז אולי בשלבים. כך או כך, אני מצפה שבעתיד אהיה גיטריסטית ממוצעת עד פרו, עם גיטרה חשמלית סופר מגניבה.
-
בעוד כמה ימים כבר אחזור לשגרה הכל כך מאוסה ומדכאת - ביה"ס (או "הכלוב", כמו שידיד שלי קורא לזה) וכבר יצא לי להיחשף לאימה שבמערכת השעות או בספרי הלימוד.
כל זה עוד לא נקלט אצלי עמוק, אבל כמו בכל שנה - אני אמצא את עצמי עמוק בתוך זה בלי לקלוט איך הגעתי לשם.
| |
לפני שבוע בדיוק פגשתי בפעם השניה את הפסיכיאטר.
הפעם לא ידעתי למה לצפות וגם אם כן הייתי יודעת, כנראה שבכל זאת הייתי מופתעת, כמו שקרה בפגישה הראשונה.
בפעם הזאת הוא שאל, כמובן, לגבי הכדורים וההשפעה שלהם עליי.
סיפרתי שבהחלט אפשר להבחין בשיפור, למרות שמדי פעם יש ימים רעים (אבל כאלו יש גם לכל אדם אחר) שבהם מצב הרוח שלי יורד עד התחתית.
אחר כך הוא ביקש מאמא שלי לצאת מהחדר, ואמר לי לצייר עץ, ואדם. בתור מי שאוהבת לצייר פרצופים של אנשים, לקח לי יותר זמן לסיים את הציור שני, אבל לפחות נהניתי מהחלק הזה.
אחר כך הוא נתן לי שאלון פסיכיאטרי להערכת מצב הרוח. בעיקרון, זה בנוי משאלות כמו "האם אתה מרגיש יאוש ועצב?" ו"האם העתיד נראה לך מבטיח?".
קשה לי מאוד עם שאלונים כאלה, כי בדיוק באותו רגע בו אני עונה על שאלון כזה, אני מרגישה שונה לגמרי מאשר ביום אחר, לדוגמא, שבו אני יכולה לענות אחרת לחלוטין על השאלות האלה.
החלטתי לענות בצורה מאוד כללית, וקיבלתי ציון 21 - "דכאון משמעותי".
אז הגענו למסקנה שצריך להעלות לי את המינון של התרופות, ושניפגש בעוד חודש - הפעם אין צורך באמא, שזו בשורה משמחת מאוד.
אז נראה מה יקרה בעוד חודש...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
