כינוי:
::Alice:: בת: 32 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
| 9/2007
הערכת מצב (או: חזרה כללית על רוב הדברים שכתבתי בחודשים האחרונים)
העניין: אני מרגישה רע כל הזמן.
מדוע?: מספר סיבות:
1. אני עצלנית וחסרת חשק לכן כל מטלה גורמת לייאוש.
2. מבחינת האופי שלי אני לא מתאימה לנורמה החברתית המקובלת, מכאן שהסביבה מדכאת אותי.
3. חוסר בטחון עצמי.
4. השקפת החיים שלי היא בעצם אנטי-חיים. שזה פתח לחוסר מוטיבציה לחיות.
5. לא מסתדרת עם אנשים, כמעט בכלל לא. מעטים הם האנשים שאני אוהבת ומסתדרת איתם, וגם זו לא חיבה במלואה.
כל אלה יכולים לנבוע משני גורמים אפשריים:
1. הפרעה נפשית (דיכאון וכדומה).
דרכי ההתמודדות: לא לבד, יש לפנות לעזרה.
2. אני עצמי. אפשרי שאני הגורם לכל הסיבוכים הנפשיים, ולכן-
דרכי ההתמודדות: לבד. דרושה לכך הרבה הכרחה מצידי, אבל זה אפשרי.
הגורם הראשון דורש בדיקה.
הגורם השני לא יכול להיבדק, אבל הוא בהחלט אפשרי. דרכי ההתמודדות כבר נוסו אך בשלבים מוקדמים, אבל ניתן לנסות שוב.
כל זה מוביל למסקנה שכבר הגעתי אליה - שאני צריכה לדבר עם אדם מוסמך.
אני מקווה שלאחר החופשה אוכל לעשות זאת.
*רק הבהרה:
ההשקפה שלי לגבי החיים לא תשתנה. אני לא אוהבת לחיות ומעולם לא אהבתי, ואני יודעת שלא אוהב (כן, bite me, אני יודעת). לכן לא אגש לאדם מוסמך במטרה לשנות זאת, המטרה שלי היא תשובות, הסברים. לא פתרונות. אף אחד לא יצליח לשטוף ולהבריק את המוח שלי, לזה אני מודעת.
מצד שני, יש אפשרות להקלה מעטה, וכל עוד קיימת אפשרות כזו אני לא מעוניינת לוותר עליה.
| |
יש בחורה אחת, מפורום אחד, שאני מאוד דלוקה עליה.
וזה משגע לפעמים, המחשבה על כך שאני לא יכולה לעשות שום דבר בקשר אליה.
אני גם דלוקה על בחור אחד (הפעם היכרותי איתו היא מציאותית),
שגם לגביו אין הרבה שאני יכולה לעשות.
עוד מעט מגיע החורף,
והחורף בא יחד עם אווירה שדורשת מכל אחד למצוא מישהו לעצמו. לכן בדר"כ החורף הוא התזכורת השנתית שלי לכך שאני צריכה להתקדם בתחום הזה.
אוקיי, אוקיי, לא צריכה, אבל רוצה.
| |
97. 97 ימים, כמעט רצופים, של... במילה מאגדת ופשוטה אחת - דיכאון.
ומעבר לזה, כשנתיים של תהפוכות נפשיות מאוד לא נעימות.
בלי התחשבות באם כבר דיברתי על כך או לא, או בעד כמה זה נדוש,
אומר ש - כל כך נמאס לי כבר מכל זה.
ברצינות, כמה שאני אצהיר שאני שונאת את החיים והם חסרי משמעות בשבילי,
לא אוכל להכחיש את העובדה שאני עצמי, לצערי, אנושית וגם אני מוצפת ברגשות, ועובדה נוספת היא שאני חיה בחברה נורמטיבית וחריגה ממנה תגרום לי לסבל נוסף.
לכן אני מושפעת מהחיים לא פחות מבני אנוש אחרים.
אני מרגישה כל הזמן כמו פגם, כמו פגם שנמצא בתוך הגוף ואינך מודע לקיומו.
אנשים אכן מודעים לקיומי, אבל לא מודעים לרמת הפגימות שלי.
זה בסדר, הם לא צריכים.
בעוד אנשים אחרים עושים דברים בחייהם, אני צריכה להתעסק בחיי מתור חובה ותו לא.
זה לא אמור להיות ככה, אבל לא חבל לי שזה לא אחרת. אני לא רוצה להרגיש טוב ואני לא רוצה להרגיש רע. הדבר היחיד שאני רוצה זה לצאת מתוך כל זה, כי אני מרגישה מנותקת מהמערכת הנקראת "חיים". אני כאן בטעות, בשגיגה.
אני מוצאת הכל חסר משמעות, אבל בכל זאת מחוברת לזה מבחינה אנושית. אני מקבלת את זה.
חיים הם לא קדושים, זה סה"כ מושג שנוצר ע"י יצורים מופלאים מבחינה ביולוגית, שבדרך קרתה להם תאונה והם קוללו ברגשות.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
